יצירות אחרונות
יְחֶזְקֵאל שׁוֹפֵט אֶת יְרוּשָׁלַיִם/ מאת: אהובה קליין (c) (0 תגובות)
אהובה קליין /שירים -03/05/2024 16:32
תותחים (3 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -03/05/2024 13:49
נִצְחִיוּת שִירַי (3 תגובות)
אביה /שירים -03/05/2024 11:31
שבועת גופי (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -03/05/2024 09:32
הנה היא הולכת (8 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -02/05/2024 21:56
להתעלל מעט (7 תגובות)
צביקה רז /שירים -02/05/2024 21:44
עצם הידיעה (3 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -02/05/2024 21:34
שיר השבוע - עַל פְּנֵי שָׂדוֹת (14 תגובות)
שמואל כהן /שירים -02/05/2024 21:33
שירים
הדבר שהכי אכפת לי ממנו...למה מהדברים שהכי אכפת לי מהם, אני שומרת הכי הרבה מרחק? מתרחקת ומביטה מעכלת את החיוך את העיניים ומרוב תדהמה וסקרנות מנסה להתקרב מנסה לגעת בזהירות, כדי לא לשבור או לקלקל. מתקרבת ומרגישה את פעימות הלב שמזכירות לי שאני עוד חייה נושמת שזאת לא חלום זה באמת קורה שומעת את הלב משתוקק ויודעת, אצל כל לב-יש כניסה. לוקחת סיכון לוחצת את הגבולות, מנסה להרגיש. בכוח. והכוח-הרצון,ולבסוף הצורך-לאהוב רק הולך ומתגבר,
והאהבה מתפשטת היא מתחשפת כדי שכל מי שירצה לגעת בה ולפגועה יוכל. מרגישה את הפגיעה העוקצנית
יודעת שהפגיעה מגיעה
מוכנה.
הפגיעה באה כתוצאה מההתפשטות
מההתחשפות, כתגובה, מתרחקת רוצה להיות כמו פעם מתרחקת מהעקיצות הזאת, ומהרגש המקולל, אך ההכי מבוקש ואהוב, הזה. מתרחקת אפילו אם זה לוותר על החיוך והעיניים על הלב הפועם שנשאר סגור מתרחקת. אך שנים אחרי הבהלה של העקיצות הזאת, תחזור ותתקרב לאותה מציאות שיש בה רק עיניים וחיוך לראות, ורק את סקרנות תוכנו של הלב הפועם להרגיש. שנים אחרי האהבה עזבה את נפשה, תחזור ותתקרב.
תרגיש.
-אתה האור במיגדלור שמאיר על כל אדמות הארץ,
אתה תמיד מחזיר אותי חזרה הביתה בשלום- תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |