הדבר שהכי אכפת לי ממנו...

למה מהדברים שהכי אכפת לי מהם,

אני שומרת הכי הרבה מרחק?

מתרחקת ומביטה

מעכלת את החיוך

את העיניים

ומרוב תדהמה וסקרנות

מנסה להתקרב

מנסה לגעת

בזהירות,

כדי לא לשבור או לקלקל.

מתקרבת ומרגישה את פעימות הלב

שמזכירות לי שאני עוד חייה

נושמת

שזאת לא חלום

זה באמת קורה

שומעת את הלב משתוקק

ויודעת,

אצל כל לב-יש כניסה.

לוקחת סיכון

לוחצת את הגבולות,

מנסה להרגיש.

בכוח.

והאהבה מתפשטת

היא מתחשפת

כדי שכל מי שירצה לגעת בה ולפגועה יוכל.

מההתחשפות,

כתגובה,

מתרחקת

רוצה להיות כמו פעם

מתרחקת מהעקיצות הזאת,

ומהרגש המקולל,

אך ההכי מבוקש ואהוב, הזה.

מתרחקת

אפילו אם זה לוותר על החיוך והעיניים

על הלב הפועם שנשאר סגור

מתרחקת.

אך שנים אחרי הבהלה של העקיצות הזאת,

תחזור

ותתקרב לאותה מציאות שיש בה רק עיניים וחיוך לראות,

ורק את סקרנות תוכנו של הלב הפועם להרגיש.

שנים אחרי האהבה עזבה את נפשה,

תחזור