היום סיפרו לדני איך מגיעים ילדים לעולם.
במהלך כל השיחה דני לא פצה את פיו, הוא כבר היה בן חמש, ילד גדול, וידע לתת כבוד להוריו כשהם מדברים. דני הקשיב בדריכות לדברי הוריו, עיכל את המילים והגיע למסקנה אחת ברורה, הם לא ההורים האמיתיים שלו.
כמובן שהוריו לא אמרו לו זאת במפורש, אך דני ניחן בכושר הבחנה גבוה מאוד. אימו האמיתית נדדה לה למקום אחר. למרות הגילוי המסעיר לדני לא הייתה טיפת כעס כלפי הוריו המאמצים, הוא אהב אותם מאוד ולא שינה לא כלל שהם לא הוריו הביולוגים, הם גידלו אותו ואהבו אותו כאילו היה שלהם מילדה. אך למרות זאת דני ידע שלא ידע מנוח עד אשר יאתר את אימו האמיתית, והוא התכוון לעשות זאת מיד.
הוא התגנב באישון לילה דרך החלון אל חוץ הבית, על כתפו תרמיל קטן שבו הכניס בחפוזות בגדים, כמה חטיפים ופנס כיס, לפני שעזב את הבית דני הביט לעבר בית הוריו והבטיח לעצמו, "אחזור לפני שיתעוררו". הרי הוא ידע היכן נמצאת אימא, לכן שיער שהחיפוש לא יערך זמן רב, למעשה, למזלו אימו האמיתית גרה באגם הקטן שבמרכז העיר מרחק שעה קלה מביתו.
כיצד דני ידע היכן אימו נמצאת, אתם שואלים, ובכן הוא ראה את אימו כבר עשרות פעמים אך עד רגע זה לא ידע מי היא באמת.
דני החל לצעוד בחושך האילם, חמוש באומץ ליבו בלבד, הוא הלך בדרכים האפלות ללא חשש, כל הדרך ליוותה אותו דמותה של אימו, שומרת עליו, כדי שיגיע אליה בשלום.
כשהגיע לקרבת האגם כמו בכוח מכושף בלתי מובן אימו עמדה שם לנגד עיניו. הוא עמד מהופנט מתבונן בה, עורה לבן כשלו, מכשכשת עם רגליה במים הקרירים, היא הייתה פשוט מושלמת מבחינתו. דני התקרב בזהירות לעברה, עושה הכול כדי שלא להבהילה, אך בעודו מועד בעדינות בעזרת רגליו הקטנטנות הבחין דני במשהו נוסף באגם. מצידו השני של האגם עמד לו אדם מוזר, אשר במקום בגדים לבש עליו סט עלים ירוקים, כשהביט דני בידו של אותו איש נשימתו נעתקה. האיש החזיק בידו רובה, דני זיהה את הרובה מן הסרטים המצוירים בהם היה צופה בקביעות, זה היה אותו רובה שבו אלמ פאד היה רודף אחרי באגס באני, ודני ידע טוב מאוד מה עושים עם רובה כזה, הורגים חיות.
דני לא הניד עפעף, הוא אפילו לא ידע אם האיש הזה מתכנן לפגוע באימו, למעשה לא היה אכפת לו, הוא פעל באינסטינקט, יצר חייתי שקיים גם בבני האדם המופיע כשה כשהמשפחה שלך נמצאת בסכנה. דני רץ במהירות בזק לעבר אימו, מזנק עליה כדי להציל אותה מן האיש הרע, אימו זזה במהירות כששמעה את קול הנפץ שבקע מן הרובה אך דני נכנס ישר לקו הירי.
דני לא הרגיש דבר, התמונה האחרונה שראה הייתה דמותה של אימו בורחת לה מהאגם, והאיש שירה בו רץ לעברו, לאחר מכן הופיע מסך שחור בעיניו עם פתיתי שלג קטנים, "ממש כמו בטלביזיה, כשנגמרים השידורים", חשב לעצמו דני ומיד לאחר מכן איבד את ההכרה.
הוא התעורר לאחר כמה שעות במחלקת טיפול נמרץ, כשפתח את עיניו ראה סביב מיטתו את הוריו המאמצים, עיניהם התעוררו לחיים כשהביט בהם, ואימו זינקה לעבר מיטתו מחבקת אותו בעוצמה, חיבוק של אימא. אך לתדהמתו של דני הוריו לא היו לבד בחד, לידם עמד אותו אדם שניסה להרוג את אימו האמיתית וירה בו כשניסה להצילה. דני ניסה להשתחרר מחיבוקה החם של אימא וכשלא הצליח צרח בחוזקה.
"מה קרה, מותק?", שאלה מבוהלת אימו.
"זה האיש", אמר דני מפוחד, "זה האיש שירה בי!".
"מותק תקשיב, היינו צריכים לספר לך מהתחלה ש...", ניסתה להסביר לו ברוך אימו אך דני לא נרגע.
"הוא ירה באימא האמיתית שלי", המשיך דני בכעס, "הוא ניסה לירות בה, הוא רוצח".
האדם פנה להוריו של דני ופניו אחוזות תדהמה.
"אני לא יודע על מה הילד הזה מדבר", אמר, "כולה יריתי בחסידה".
ומאז משרד החינוך הוציא את סיפור החסידה לילדים מחוץ לחוק, כי גם הם הבינו שלפעמים השלכות האמת עדיפות על השלכות השקר, אבל רק לפעמים.
