חזרה ליצירות
סיפורים

המוזה פרק 2

ריף | (06/06/2007 17:03) | 111 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל

מצאתי את עצמי בפתחו של חדר גדול, מרובע.
תיקרה גבוהה, חלונות צרפתיים בעלי מסגרות עץ בהיר, ריצפת פרקט ממורקת,
פסנתר כנף שנהב, לידו כיסא עגול מרופד קטיפת ענבר.
במרכז ניצבה כורסת עור פרה ענקית, בחום דבש עם איי כתמים לבנים, פזורים בחנינות פסטורלית.
לידה, שולחן עשוי מגדם עץ בעל שורשים מפותלים משויף עד ברק-מאט-משי.
למרגלות הכורסא הייתה מונחת פרוות דוב גריזלי ומעליה השתלשלה מהתקרה נברשת בדולח אלגנטית.
קירות לבנים לא העיקו, הם ספגו אור שעות הערביים הרך והסמיך.
למשמע צעדים רכים, מיהרתי להדביק את עצמי אל הקיר, צמוד לדלת הכניסה.
הוא חלף לידי, גבר צעיר, בשנות השלושים, בעל תווי פנים אציליים, עטורות שיער שטני גולש,
לבוש ג'ינס משובח, חולצת משי ברקת, נעלי בית עור-חום-בהיר.
הוא אחז בשרבית מנצחים בשתי ידיו בעלות יופי נדיר, התיישב בכורסא שבלעה את גופו כבמטה קסם.
עצרתי את נשמתי.
נרעדתי לצלילי נקישות עצבניות של שרביט על פני השולחן.
הן היו פוסקות לשבריר שניה ומתחדשות בקצב סוער.
לרה הופיעה בפתח בבת אחת. לא שמעתי את צעדים שקדמו לבואה.
לבושה הזכיר את לבושו, רק צבע חולצתה היה שונה, צבע רימון-ארגמן.
על ראשה כובע בוקרים קלאסי, עשוי עור שחמדו, כנראה מאותה הפרה,
שהונצחה בדמותה של כורסא מפוארת.     
כובעה נטה קדימה וכך לא ניתן היה להבחין בתווי פניה.
היא ניגשה לפסנתר והתיישבה על הכיסא העגול.
נקישות פסקו ומנגינה פרצה בעוצמה מתחת לידיה.
זו הייתה המנגינה של מקצב הנקישות שלו.
כשסיימה, הורידה את ידיה על ברכיה.
הסיטה את הקובע טיפונת קדימה.  גופה נדרך. היא נותרה במקומה בציפייה חרישית.
הוא השמיע שריקה.
נוקש ברגליו על ריצפת הפרקט, צעד לתוך החדר כלב סטר ענק בעל פרווה נוצצת ועיניים בורקות,
התיישב ליד הכורסא, דומם.
הוא הושיט לכלבו את שרבית המנצחים שלו. חייה, כנראה, מתורגלת היטב, לקחה אותה בעדינות בין
שיניה, שמטה את זנבה וניגשה בצעד הססני ללרה.
אישה צעירה לקחה בזהירות את השרבית המבצבצת, הביטה בה דקה ארוכה.
הכלב נסוג אחורה, אוזניו נדרכו.
הוא השמיע שריקה.
כהרף עין, שברה את מקלון העץ הדקיק, הניחה את החציים על הרצפה.
כלב אסף אותם בזהירות, זנבו הזדקר. הוא ניגש בצעד רהבתני אל האיש הצעיר,
שקם מייד על רגליו, נתל לידיו שברי השרבית ועזב במהירות את החדר מלווה בידידו הנאמן.
לרה הניחה את ידיה על הקלידים, ליטפה אותם דקות ארוכות.
דמעות זלגו על פניה, על צווארה, נעלמים במחשוף חולצתה.
היא סובבה את פניה לכיווני.
 
 
האור בחדרי נדלק.
אחזתי בחציי השרבית, רועדת מקור.
ניגשתי אל שולחני.
פרק שני של סיפורי הושלם.
המצביע על המרקע הבהב, כקורא להמשיך.

תגובות

חזרה ליצירות