גזר-דין ידוע מראש של בערת חושים

סופת חלקיקים קלה הסיטה את כדור הארץ במסלולו הסופני אל עבר השמש.

בעוד שוצפות הלהבות, כמו מזמינות אותו להיכנס אל לוע הארי של התוכחה הגורלית, הכדור שהיה פעם ירוק נדם לרגע את אחת מדומיותיו האחרונות.

בתוכו – סער פסיפס היצורים החיים כמו קיבל על עצמו את מר גזירתו.

חנויות נבזזו במקצת שיפורים של חורבן המין האנושי; מותירות אחריהן איי חורבות של תהליך התדרדרות ביו-מכאני תוך-מודעי, כמו נקרעו צבאות השמיים ונשלחו אל עבר פוטוני היצורים המתים.

שתלים פוסט-סייברים נקברו בתוך תוכי-עורות שלא נותר בם עוד מקום לפרסרם. פורטלים בשלל גווני התועבה נפערו ברחבי המתחם ואנשים ניסו להימלט בתזזיתיות אל עבר הלא-נודע – חלקם שיגרו עצמם אל פי-הטבעת של מקור הבערה, רק בכדי להיפחם ללא הכרה.

יצור אחד ירה פילים במשגר טילים וריסק אותם על גורדי שחקים, מנפץ את תוך-פנימיותם ויוצר אסון פוסט-גראונד-זירו שלא נראה עוד מעולם. מוטאנטים השתחררו מגן החיות המקומי רק בכדי לנגב את פיהם מדם התמותה שמילא את שפתיהם התאוותניות כשאכלו מבשר האלים הבדויים של התוכחה.

חולי נפש שנמלטו מן המוסד שכבל אותם, טיפסו על העצים בזעקות שבר והטילו את צואתם על ראשם של אנשים שאכלו במסעדה קרובה. אחד מהם העמיס על כתפו להביור והבעיר את רב-המשרתים של אחוזה מפוארת עד שלא נותר ממנו דבר; לאחר מכן, פנה אל עובדי הנקיון.

רופא מנתח שגמר את אחד ממטופליו על שולחן הניתוחים, יצא עם כפפותיו המדממות מורמות אל על באות ניצחון, בעוד ניגש אליו קוף מעבדה, הפשיל את מכנסיו והחל ללקק את כתר המלוכה ששמר לבעוד מועד. סופת טורנדו משולשת מחתה מחצית מאוכלוסיית העולם, בעוד שמאהלסטרום כפול הטביע את צי אוניות המלכות הבריטית וקרע את יבשת סין לשניים. הרי געש התפוצצו והטיחו את מימיהם הרותחים על אדמת אוסטרליה באסון שמגמד את פומפיי ללא הכרה, אך כל זה לא היה חשוב לאיש עוד.

מהתקרבות אל מקור הבערה האולטימטיבי של השקר הגס ביותר שידעו מדעני היקום היש-סופי, נמסו קרחוני הקטבים ומים הציפו כל חלקת אנוש שידע האדם. גלי צונאמי אימתניים שטפו בגרוטסקיות את העולם עד שנמחה כל צלם אדמה קרושה בדם הטירוף; כדור הארץ הכיל כעת רק מים – אך זה לא עצר מהמין האנושי מלבצע עוד גיג אחרון של בזות נפש, כשמספר גולשים משולהבים רכבו יחדיו על גבי גלי הענק תור שירת ההמנון הפסים והכוכבים אל עבר אבדון קיומם האחרון.

היצור המימי העצום נדחס לכיוון החמה הבוערת מחמת התועבה. תחילה כוחות המשיכה התנגדו לאידוי הנוזל החושני, אך כעבור רגע הן נשברו לכדי עיסה מתקתקת של בורות קיומית. דבר לא יוכל להתנגד אל כוחות הטבע, כך למדו אותם מדענים חמורי סבר שהאמינו שהעולם הוא שטוח, ושהשמש היא אל עם ראש של נשר. אף נשר לא הטיח את כנפיו בטיפשות העולם, וגם שטחיות היקום (שהרי הונח על גבי צב עצום מימדים) כפי שראה אותו האדם נמחתה בכדי עלבון צורם וחסר כל ספקנות מתועבת של בערת הבערה.