חזרה ליצירות
סיפורים

הם היו שם כולם

מיכל מיכל | (09/06/2007 21:06) | 143 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
הם היו שם כולם.
הוא נעצר לרגע, סובב על עקביו, מביט אל מרגלות ההר, לראות את הדרך שנחוותה כקשה מנשוא, ראה את פיתוליה, פיתוייה, את השבילים החוזרים אל נקודת ההתחלה, הקוצים והסלעים החוסמים ואת סימני הדרך שהונחו בה כמו רמזור אדום הזועק: עצור! שים – לב! המשך ישר...
 הוא ידע שכאן ועכשיו חייב הוא להוריד מטען נוסף ולבחור בכוון הליכתו, אין הוא יכול להמשיך ולשאת את אבן- החול.
אבק, גרגרים של חול, חצץ, מים סוערים, שמש יוקדת ודבקות התפישה נכלאו והתגבשו על גבו והשוו לו מראה גמלוני.
נשימתו כבדה, מכבידה.
כולם היו שם איתו, אך הוא ידע שיוכל להמשיך גם כך, צעד, צעד...
וידע שבמעלה הדרך קשה אף יותר, האוויר דליל והרוחות חזקות.
קור ותחושת בדידות אפפו אותו. כולם היו שם איתו, נשרכים אחד אחרי השני, נערמים.
 השמיים קדרו, עננים כיסו במהירות את התכלת, רחמים הציפו אותו, אבן- החול הכבידה יותר ויותר. הוא וכוח רצונו כרעו סומים מערפילי- הבכי, חש כאב ולא יכול היה לגעת בו, לא היה לו מקום.
 העננים השחורים איימו להעלים את מעט האור שנותר, הוא אמר לעצמו שאסור לו לוותר עכשיו, לא, לא.  אך לרגע זה היה חזק ממנו וסחב אותו מטה.
 בייאוש ותחינה הרים את ידיו, מביט לשמיים. ברק פתאומי סדק את סמיכות העננים, צייר אותות של שחרור, הצביע על המשך הדרך.
הוא הרשה לעצמו להתגלגל עם הרעם ולצחוק...
 גשם חזק ניתך, חשוף כולו, רועד בעוצמה, חש את אבן – החול מתפוררת, מתפרצת מתוכו כמתוך לוע הר געש. כל גרגיר זיכרון שהתגבש בו נסחף בזרם הזמנים, השיר מעליו את רצונותיו המקובעים בכאב.
תחושת עונג מילאה את החללים.
השמיים התבהרו, האדמה ספוגת המים העלתה ניחוחות מרחיבי נפש.
הוא הביט בהם בשקט
וברור היה לו שיוכל לדלות אותם ללא כאב כשיהיה בהם צורך.
הם היו שם איתו-
כל זיכרונותיו.
 

תגובות

חזרה ליצירות