‏יום שלישי 13 מרץ 2007 – 21:57-22:14 - ‏כ"ג אדר תשס"ז

'יופי של נעליים יש לך', הוא אמר, כשהסתכל לה עמוק בעיניים. 'יופי של נעליים אלה, הלבנות עם הכאילו תחרה, מעור נחש.'

'איך הוא ניחש?' - זה הגניב אותה. וזה גם ממש ריגש אותה, האמת. לא רק משום שממש אהבה את הנעליים האלה שנעלה עכשיו, אי שם למטה, בקצה השני של העיניים. אחרונות, זוג ממש אחרון, בפוקס התאימו בדיוק למידתה, בחנות היוקרתית הזו, שרק לעתים נדירות העזה להיכנס בסף הדלת שלה, פנימה, להסתכל מקרוב, ולא כל שכן – למדוד. כאילו, דא? אמרה פעם לעצמה (כי ממילא הייתה שם לבדה, אז למי תאמר?!) – זה כאילו שקדוש המקום הזה, שצריך להשיל נעליים להיכנס אליו, וכולה חנות נעליים, אבל-מה-זה-יוקרתיות שאין כמותן – וצריך, כשבאים למקומות קדושים, להשיל, במיוחד מעור נחש – לא ככה? ובכל זאת זה די קטע, להשיל נעליים כשנכנסים למקום קדוש, שהוא בעצמו חנות נעליים. כי ממילא, אם נכנסים לשם, אז גם רואים מקרוב את כל מה שאין בחלון-ראווה שבחוץ, וגם – רוצים למדוד את מה שראיתי. אז ממילא הייתי שלה ת'נעליים שלי, לא ככה?

אז זה ריגש אותה ממילא, כי נעליים-לבנות-תחרה כמו שלה – אי אפשר להתחרות בהן בכלל.

אבל יותר ריגש אותה זה, שאפחד, אפ'פעם קודם, לא אמר לה 'יופי של נעליים יש לך'. ועוד ראה את הפרטים שלהן – הלבנות עם התחושת-כאילו-תחרה, וגם התייחס לזה. ועוד יותר מכך - אפחד, נגיד שמישו כן היה אומר לה משהו על הנעליים שלה אי פעם, ואפילו שכבר הרגע אמרנו שלא אמרו, ובאמת - לא אמרו; נגיד שכן, אפ'חד לא היה אומר לה את זה, כשהמבט שלו בכלל לא בלמטה שלה, ולא באמצע ולא בצדדים ולא מאחורי הגב שלה, אלא

כשהוא מסתכל אליה, מסתכל לה, עמוק, ורואה לה, ורואה אותה - בעיניים.

'בעיניים שלי', שתקה לעצמה, כי לא רצתה לפספס ת'רגע הנדיר הזה. 'בעיניים שלי, זה מרגש אותי, מאוד, מה שאמרת עכשיו'.

אחר-כך הוא כבר לא אמר על הנעליים שום דבר. אחר-כך, הוא התחיל, תוך שהוא ממשיך ומסתכל לה בתוך המנהרה הזו שנכנסים אליה דרך האישון החלול שבעין – אחר-כך, הוא התחיל והמשיך לומר לה דברים, על העיניים שלה.

'יופי של עיניים, יש לך.' ככה בדיוק. 'יופי של עיניים אלה, השחורות עם הריסים-כאילו-תחרה, מאור גדול. אפחד לא יכול להתחרות לך' – ממש ככה הוא לחש – 'בעיניים שלך'.

~~~~~

בעיניים שלי. ככה בדיוק זה היה. הייתי שם ושמעתי, כשהוא לחש לנו את כל היופי הזה, באזניים.