אותה עת, בחן יוסי את עדן, ואת מערכת היחסים העכורה שהתרקמה לנגד עיניו בינה לבין ג'ינג'י. לא היה לו ספק שהשניים הכירו בעבר.
ג'ינג'י החל להקריח, אך התעקש להמשיך ולגדל את הדבלול הכתמתם שעדיין שרד על ראשו והצדיק את שמו.
הוא נולד בארה"ב בבוסטון ליתר דיוק, לאם. כך היה טוען בעברו. אביו, מבחינתו, לא התקיים. הוא היה מסוג האנשים שצילה ברחה מהם.
אבל בניגוד לדעה הרווחת לפיה ילד שחווה אלימות בבית, הופך להורה אלים,ג'ינג'י פשוט בחר שלא להפוך להורה. אמנם היו לו ילדים, אך הוא לא ממש ראה אותם. פרט לכלבתו בוקיצ'ה הזקנה, לא פיתח מעולם מערכת יחסים אמיתית.
שמו השני היה אשר. אמו היתה ישראלית שהלכה אחר אהבתה עד בוסטון. אביו היה יהודי עשיר שהכה את אשתו ובנו וברח עם שיקסע, מותיר מאחוריו חובות ומשפחה מחוסרת בית.
אמו לא עמדה בטלטלה. המכות האחרונות שחטפה הותירו אותה נכה וקרעו אברים פנימיים בגופה. היא לא החזיקה מעמד זמן רב, אך הספיקה לשלוח את ג'ינג'י לישראל.
"בגיל 14 כבר לא נפטרים מהאקצנט" הסביר ג'ינג'י לכל מי שתהה מדוע אינו נפטר מהר' המקופלת. שמו הראשון האפיל על כל שם אחר שיכול היה להתאים. הוא היה הטיפוס של ג'ינג'י הסוער, מסמר המסיבה. הג'ינג'י שישתין מהמרפסת לתפארת המדינה, והג'ינג'י שיפיל ברשתו את כל הבנות – הילדות. משפחת אביו המשיכה לשמור עמו על קשר, למרות העלמות אביו. אחרי הצבא הוא קיבל מלגה מיהדות אמריקה כדי ללמוד רפואה באוניברסיטת ת"א.
המלגה היתה, אבל הוא עדיין התגלגל בחיפושים אחר תשובות, וכך כעבור כעשר שנים החל את לימודיו. במשך שבע שנות לימודים ועוד שלוש שנות סטאז' והתמחות התגלגל בדירות מעופשות בשיח' מונס. כל הדיירים האחרים היו סטודנטים לתיאטרון וקולנוע הצעירים ממנו בעשור. אבל החסך הנפשי שלו סימא אותו.
לקראת תום לימודיו, כשפגש את עדן, זה תוכנן להיות סטוץ של שבוע, ואז אמור היה לחזור לבוסטון, לסבתו. עדן הבטיחה לא לנסות לצור קשר, ודרשה ממנו התנהגות דומה. הוא הסכים מייד והם התגפפו שבוע שלם ללא לאות. ללא הפסקה. אפילו מזון לא עניין אותם. היה להם שבוע להתחיל ולסיים התלהבות הדדית שיכולה היתה להספיק לשנה.
הפיצות שהזמינו רק מתוך שכלתניות שמתישהו צריך לאכול המתינו מחוץ לדלת. בוקיצ'ה לא נגעה בהן והרחיקה מהן חיות רעבות אחרות. דיירי שיח'מונס האחרים השתזפו אתה עת בשמש המצרית שמעל סיני.
כעבור שבוע הוא נסע ולא שמע ממנה מילה. אפילו לא ד"ש. כעבור חודש החל מתקשר לבית הוריה ושילח מכתבים לחללי מטוסי דואר. היא לא שמרה את המכתבים והמשיכה בחייה. בעבר כבר נתקלה באמריקאי ששבר את לבה. הפעם הבטיחה לעצמה, זה לא יקרה.
כעבור חודש נוסף של שתיקה חזר ג'ינג'י ישירות לבית הוריה, שם גילה את כתובתה ומקום עבודתה, והפתיע אותה שם.
"אני לא רוצה סטוצים נוספים, תודה" אמרה עדן, וסגרה את שערי לבה, אבל ג'ינג'י התעקש. "אני מחפש זוגיות איתך". היא הרחיקה אותו שוב, אבל לכל מקום אליו הגיע, הופיע ראשו הכתום. לבסוף, נכנסה להרפתקה. שבועיים של אהבה סוחפת, וג'ינג'י החל לראות אחרות. כדי לחסוך מעצמו את הבלבול, גם את האחרות כינה עדן. כשגילתה זאת, נעלמה מחייו. הוא הזמין אותה למסיבת פרידה לפני שיחזור לארה"ב שלו. אותו יום העדיפה לעבוד. מאז היא שקועה בעבודתה. זה הוא שנעל סופית את האמון שיכולה היתה לתת באנשים בכלל ובגברים מצודדים בפרט.
כעת, פגישתם המחודשת התנפצה על חומות בצורות שנבנו סביבה. לא היה מקום לאזכור שיגיונות הנעורים מול החוות האפורות. שום אהבה ישנה לא תהיה מסוגלת להמיס צוהר.
יוסי יכול היה לראות ולהבין מה עדן מצאה בג'ינג'י. מאחורי הקרחת, אפשר היה לגלות שרידי פנים חטובים, עצמות לחיים בנויות לתלפיות ושפתיים... "אני מביט בגבר" התעורר ממחשבותיו. אבל מה הוא מצא בה, את זה לא הצליח יוסי לפענח.
