אש ואור

אש אוכלת סביב,

מלחכת את קצות הדרכים,

ת הפינות.

אש השנאה,

פירוד.

אש הקנאה,

הסיוט.

ולאט,

כך אתה רואה,

מתפשטת היא,

חודרת.

מבטי שנאה

בעיני בני האדם-

העוברים הרחוב.

אש היא מאכלת,

אוכלת.

אדם שונא את חברו,

כי הוא שונה ממנו.

איש שונא את אשתו,

כי היא כמותו.

אש.

אש אוכלת אותנו.

מכלה אותנו אט-אט.

אני דואגת, אך לא חשש רב.

כי אני יודעת,

שמחר אור חדש יפציע.

כי אני בטוחה,

שמחר השמש תזרח.

השמש הזו,

תמיד תזרח,

ליום חדש.

תמיד.

אף לא פעם אחת,

נשאר חושך לעד.

תמיד היא זורחת,

וקרני כוח,

שמחה ואושר-

חודרות אלינו.

את החושך אט-אט מגרשות.

והרי כבר נאמר-

הכי חשוך לפני עלות השחר.

(ה' טבת תשס"ו)