צלצולי צללים/ ©

    צלצולי צללים/ ©יעל כרמי גבאי

הוא עמד על גשר

צילה של הרוח היה מהתל

בא והלך.

באוזניו התנגן

צליל נוגה של באך

ראה דמותה מתרחקת

מסביבו התקבצו עלי שלכת

יתומים,

כמוהו.

- לאן את הולכת

רצה לזעוק

אך קולו נדם.

הדמות התמידה להתרחק

התאווה לרוץ ללטף דמותה

אור דמדומים טשטש את צילה.

צל רודף צל

ומי הנהר גועשים ,

שוצפים קוצפים

מבטו היגע

חישב קיצי דרכים.

גשר צר מאוד.

צילו של האתמול

השתקף במים

ודמעות ניקוו בעיניים.

היה שלם עם המעשה

אין לחייו תוחלת

בלא ההיא

כפסע, בינו ובין האופל

מזויית העין

ראה צללית מוכרת

מישהי הסיטה את הוילון

 חייכה אליו.

אנחת רווחה,

נמנומי ליל

באו אל קיצם

היא כאן

ואני גם...