סתיו נחום
לשחרר את הפחד
איורים: סתיו נחום
מבוסס על רעיון הספר, לשחרר את הפיות / יהודית קציר
חופית אהבה מאוד את הים.
מכל הימים בשבוע, היא אהבה הכי את יום השבת, כי זה היום בו אבא לא הלך לעבודה ובא להעיר אותה מהשינה, הוא והשמש שחייכה אליה מהחלון.
ביום הזה לחופית היה לבוש קבוע, בגד ים ורוד ועליו לבבות אדומים.
אחרי ארוחת הבוקר, אבא, אמא וחופית היו הולכים לים וכבר אמרתי לכם שחופית אהבה מאוד את הים. אפילו שלחופית הייתה ברכה גדולה בחצר של הבית, היא עדיין העדיפה ללכת אל הים.
בים היה את החול הכי רך וחם ובים המים היו הכי כחולים והגיעו עד לשמיים.
אמא הייתה בונה איתה ארמונות בחול ואחר כך הן היו משפריצות מים על אבא, היא אפילו הייתה משתכשכת במים, אבל רק קרוב קרוב לחוף, איפה שהמים נוגעים רק בכפות הרגליים.
היום זהו יום מאוד מיוחד. חופית אפילו קמה לפני שאבא והשמש באו להעיר אותה.
היום אבא החליט שחופית מספיק גדולה כדי ללמוד לשחות וחופית כל כך התרגשה שלא הצליחה
לאכול את ארוחת הבוקר, אבל כשהגיעו לים פתאום כאבה לה הבטן. אמא ואבא חייכו כי הם הבינו שחופית פשוט פוחדת. אבא הבטיח לחופית שלא יעזוב אותה ורק ילמד אותה לשחות.
כמו פרפר היא פרשה את הידיים ומיד עשתה תנועות גם עם הרגליים ואחת ושתיים היא שחתה כמו דג במים. אמא מחאה כפיים וחופית שמחה עד השמיים.
שוב הגיע יום שבת וחופית, אבא ואמא הגיעו אל הים, אך כשחופית נכנסה למים, שוב חזר כאב הבטן והיא קראה לאבא, עם אבא זה היה קל, אבל כשאבא ביקש שתנסה לבד, היא פשוט לא הצליחה להזיז את הידיים והדמעות ירדו לה על הלחיים.
אבא ואמא אמרו שלא נורא, היא תצליח בפעם הבאה. אבל בשבת הבאה חופית כבר לא רצתה ללכת לים. אמא ניסתה לשכנע אותה שהיא כל כך אוהבת את הים ועוד מעט יגיע החורף וכבר לא יוכלו ללכת לים, אבל חופית לא הסכימה והם נשארו בבית.
החורף הגיע, לים כבר אי אפשר ללכת וחופית יצאה לחצר, עמדה ליד הגדר והסתכלה על הצפרדעים הירוקות שקיפצו בשלוליות הגדולות. היא הקשיבה לקולות שהשמיעו וחשבה, איך הצפרדעים בכלל מבינים אחד את השני אם כל הזמן הם רק אומרים קראק ואז פתאום היה נדמה לה שאחד הצפרדעים לא קיפץ והיה נראה עצוב.
חופית ניגשה לצפרדע ושאלה למה הוא עצוב כל כך. היא הייתה בטוחה שלא תקבל תשובה, כי צפרדעים הרי לא מדברים חוץ מקראק, אבל להפתעתה הצפרדע ענה לה.
"אני עצוב, כי שכחתי איך שוחים וכל הצפרדעים האחרים לועגים לי".
"גם אני לא יודעת לשחות", שמחה חופית למצוא חבר שגם פוחד לשחות.
"אבל רגע, איך יכול להיות שצפרדע לא יודע לשחות?"
"אני ידעתי, אבל בשנה שעברה קרתה לי תאונה ונפגעתי ברגליים ומאז אני כבר לא זוכר איך שוחים", אמר הצפרדע העצוב.
"אני אלמד אותך, אבא שלי לימד אותי לשחות". שמחה חופית לעזור לצפרדע החמוד.
חופית הראתה לצפרדע איזה תנועות לעשות עם הידיים והרגליים והצפרדע ניסה וניסה אבל כל הזמן שקע בשלולית הענקית.
"אני צריך שאת תראי לי, איך את עושה את זה", ביקש הצפרדע.
"אבל אני גדולה מדי בשביל לשחות בשלולית", צחקה חופית.
" לשלולית את גדולה, אבל בבריכה שבחצר שלכם את כן יכולה להראות לי".
"אבל, נורא קר עכשיו וגם הרבה זמן לא שחיתי.", נבהלה חופית מההצעה של הצפרדע.
הצפרדע החל לבכות וחופית הרגישה שגם היא תיכף תבכה מרחמים על הצפרדע המסכן.
" טוב, אני אנסה אבל לא מבטיחה שאצליח", אמרה בהיסוס.
הצפרדע קיפץ במקום מרוב שימחה והמשיכה לקפוץ אחרי חופית עד לבריכה.
חופית לבשה את בגד הים שלה שמאוד התגעגעה אליו והלכה לצפרדע שחיכה לה ליד הבריכה. אבל כשהיא הייתה ליד המים שוב כאבה לה הבטן, אבל כשהסתכלה בעיניים העצובות של הצפרדע וכשחשבה על הצפרדעים האחרים שצוחקים עליו, שכחה מהכאבים והכניסה את הרגליים למים הקרים. היא ניסתה לצוף כמו שאבא הראה לה ובהתחלה לא הצליחה אבל אחרי כמה ניסיונות ורצון גדול לעזור לחבר החדש והירוק שלה הצליחה. היא התחילה להזיז את הידיים לצדדים וגם את הרגליים והנה היא הצליחה לשחות. הצפרדע קפץ משמחה ופתאום קפץ למים לידה, עשה עם הידיים תנועות ועם הרגליים ושניהם שחו כמו דגים במים.
אמא ואבא שמעו את הקולות מהבריכה ויצאו לראות מה קרה. הם התפלאו לראות את חופית שוחה במים כשצפרדע ירוקה שוחה לידה.
חופית סיפרה להם על הצפרדע העצוב ושהיא לימדה אותו לשחות.
אמא ואבא חייכו, הם לא באמת האמינו שהצפרדע דיברה, אבל שמחו שחופית התגברה על הפחד והצליחה לשחות והכי הכי הם שמחו שמה שגרם לה להתגבר על הפחד זה הרצון לעזור לחבר בעת צרה.
©כל הזכויות שמורות לסתיו נחום.
