רועים

סביב התאנה הענפה נם הצאן היגע

במשכנות הרועים כבר כבה הנר

כלבים נובחים אל חושך סמיך,

אין ירח הלילה ,

אך הכוכבים נוצצים מתמיד

רוח מערבית מצחיחה  את העמק.

מייבשת אותו כטבון את בצקו

במשעול היא פוסעת יחפה ,כמנהג הבנות

צועדת בחשכה כבשביל המוליך לביתה

מחלפות שערה אסופים במקלעת מצמר עזים

שמלתה לבנה נקייה מרבב מבושמת יסמין 

כיבסה במיוחד עבורו בנחל הזורם בצנעה

התרומם לו אט אט מעל יצועו חושש להפריע אחיו

גואש דמו בוורדיו מאיים להתפרץ כנהר בעת שיטפון

ימים מייחל למועד שנקבע עוד לפני שיצא עם הצאן

שטף פניו ,החליף שמלתו כמו חתן הפוגש כלתו,

אך אין כלתו היא, שייכת היא לחברו הרועה הישן לצידו

שקטו הכלבים, את ריח הפוסעת הכירו וסביבה התקבצו

נשענת היא על גזע התאנה עיינה בוהקות ליבה משולהב

מבחינה בדמתו המתקרבת אליה וחווה בתוכה אהבה

אהבתם היתה רכה כמו צמר כבשים

עצומה כהר מתפרץ ונוגה כירח חסר

ממרחק, כשאלת המסטיק

מהווה לו מסתור, מתבונן

בחברו ובכלה שבחר לו אביו,

ליבו נחמץ כחלבם של עזיו

תשישות  פשה בעצמותיו

כארבה בשדות בעל

נסוג ליצועו הקר הבודד

נפשו בעלטה מתעטפת.

אפלה, אין ירח הלילה.