נסיעות (מוזר, אני מודה)

נסיעות

'נסיעות באוטובוס הן לא דבר נחמד'. חשבה גלי במרירות כשהתיישבה במושב הכחול והמרופט, שלושה מושבים מאחוריי הנהג. יש כל כך הרבה דברים שהפריעו לה בנסיעות ברכבים ציבוריים. הכל כל כך משומש, כה מאובק, כל מושב אוצר בתוכו יותר זיכרונות משיכול להכיל חפץ דומם. ובכלל, חפצים לא שומרים זיכרונות. אבל זה הראש של גלי, ואותו איש לא הצליח לפענח.

גלי הבחינה באיש זקן שהתיישב לצידה בשעה שגופה החל לרעוד בעקבות נסיעתו המחודשת של האוטובוס. הוא נראה תשוש. עייף, דהוי, כמו הכיסא עליו התיישב. גלי אהבה להביט באנשים ולנחש לפי הבעת פניהם על מה הם חושבים. למרות הקמטים שעטפו די בחינניות את פניו של האיש הזקן, הצליחה גלי להבחין בחיוך קטן המתנוסס בפניו, וצחקקה לעצמה כשחשבה שהוא בוודאי עומד להתוודות על אהבתו מול אישה אשר פגש לפני עשרות שנים. כשהבחין האיש במבטה החודר של גלי, החיוך הוחלף בהבעה רגזנית. כזאת שאופיינית לאנשי גיל הזהב. מין כעס לא מוסבר כזה על החיים, ועל עצמם, ומזג האוויר הכל כך נורא. כאילו זוהי אשמתם של הצעירים שמוסדות הממשלה לא נותנות מספיק כסף לזקנים. כאילו זוהי אשמתם של הצעירים שהעולם מתפתח כל כך מהר שנראה כאילו אי אפשר לעצור אותו, כאילו זוהי אשמתם של הצעירים שהשעון מתקתק ואי אפשר לעצור אותו או לחזור אחורה ולהישאר בזמן בו היינו כולנו קטנים וכל דאגותינו היו רק שאימא תישאר לידנו עוד קצת, עד שנניח ראשנו על הכרית הרכה והמנחמת, ונירדם. ניסחף לעולם הפנטזיה שכל אחד מאיתנו רוקם לעצמו.

"מה זה השיער הזה? הוא מסנוור אותי!" רטן לעצמו הזקן והפנה את מבטו מגלי הנבוכה שהפנתה גם היא את מבטה אל הצד השני, אל החלון והביטה על הנוף שעבר על פני האוטובוס. נו באמת, מה זאת אשמתה שהיא נולדה כזאת ג'ינג'ית שמסנוורת אנשים ברחוב בגלל צבעה הזועק? היא כרכה תלתל בהיר אחד סביב אצבעה וליבה החל לפעום במהירות למראה הרחובות בהם עצר האוטובוס. הוא הולך ומתקרב. רוני. רוני היפה שלה, המקסים, החכם, הביישן, גבר החלומות שלה מאז שהייתה ילדה. אהבה סודית זאת הייתה, וטיפשית גם כיוון שהיא ידעה שלא תמומש לעולם. היא תישאר רק בעולם החלומות שגלי רוקמת.

היא הוציאה מהכיס הקטן שבתיקה הסגול את כרטיסיית האוטובוס המחוררת. לאנשים רגילים כרטיסיית אוטובוס אולי לא מיוחדת כל כך, אבל בשביל גלי חור מסוים אחד היה תזכורת למפגש האחרון שלה עם רוני, בו הזמינה אותו לבלות איתה את כל היום ונתנה לו לנסוע באוטובוס על חשבונה. להנעים את הנסיעה. נסיעות באוטובוס זה לא דבר נחמד.

"אל תפחדי גלי, הכל יהיה בסדר. תראי כמה נחמד זה כשהאוטובוס נוסע מהר! זה כאילו הנוף והרחובות הם תמונה או גלויה, והאוטובוס צולל לתוכה, כמו שעליסה עשתה בארץ הפלאות!" היה מעודד רוני בקולו העמוק והכל כך מרגיע את גלי מאז שהייתה בת חמש. הוא היה מרכיב אותה על ברכיו ומלטף את תלתליה בקרבה עוצמתית כל כך. כבר אז אהבה אותו גלי ועצמה את עיניה בעונג כשהרגישה את אצבעותיו חופרות בקרקפת שלה, שולחות גלי אושר אל כל גופה.

גלי מצאה את עצמה פוקחת עיניים ומבחינה באוטובוס שהתרוקן כמעט לגמרי. גם האיש הזקן נעלם. כמה זמן היא חולמת בהקיץ כבר? היא נתנה עוד מבט חטוף בחור השלישי בכרטיסייה, שהיה כל כך חשוב לה, ונאנחה לעצמה. רוני...אם הוא היה קצת פחות אחיה.