נתערב, מי יגיע ראשון? – הוא הציע בציפייה לניצחון.
לא, - היא סירבה, - הגננת אסרה עלינו לרוץ. נקבל עונש.
פחדנית? הפסדת? – התחיל וצחק.
מה פתאום?! – התעצבנה ומיד זינקה מהמקום.
אחר כך ישבו שניהם בעונש תחת עיניה של הגננת, בהו אל תוך החלון על הילדים המשחקים בחוץ וכעסו אחד על השני, ועל הגננת.
אמרתי לך, - אמרה בקול עצבני.
הייתי בטוח מנצח, - אמר לה, - את התחלת לא פייר, לא התכוננתי.
נתערב שאקרא מהר ממך? – הציע לה.
הצחקת אותי! – קיבלה את התערבותו, - יבדקו לנו מהירות קריאה בכיתה, נראה אותך. אם אנצח, תסחוב לי את תיק הלימודים עד בית הספר וחזרה שבוע שלם.
ואם אני אנצח, תתני לי את הפירות שלך כל השבוע! – הוא הסכים.
אחר כך התקשה בהליכתו בסחיבה של שני תיקי לימודים ונדנד:
אז מה? אבל את לא זוכרת מה שקראת! וגם את כותבת לאט. נתערב?
בואי נשחק, - הוא הציע, - כאילו אני האביר ואת כאילו אשת החלומות שלו
טיפש, - משום מה היא נעלבה
גדול עליך? – צחק. – גדול עליך גם להסמיק כשאת רואה אותי! וגם לא לקרוא לי טיפש.
בכלל לא גדול עליי, - נתפסה בחכה, - אז גם אתה לא תקרא לי טיפשה ותגן עליי כאביר.
ברור, - הנהן להסכמה. – ואת תעזרי לי במתמטיקה, זה לא ענייני אבירים.
ואתה תכתוב לי חיבור, - צחקה, - לשקר ולחבר זה בדיוק ענייני אבירים.
אחר כך התנצל בטלפון: לא היית צריכה להתנהג כמו טיפשה, אז לא הייתי גם קורא לך כך. גם התנצלתי מיד.
תוכל לשחק אותה מאוהב בי? – שאלה
בקושי, - עקץ אותה. – אני מכיר אותך יותר מדי טוב. מה קרה?
הזמינו אותי לאיזה אירוע. לא בא לי ללכת לבד. גם יתחילו איתי וממש לא נראה לי.
נוווו..... לא יודע... – משך בתשובה
מה, גדול עליך? – היא התחילה
בכלל לא, - נענה במהרה. – ממך חפישת סיגריות.
על מה? – לא הבינה.
יקרות בימינו... – הוא חייך.
ובדרך הביתה רטן: שחק אותה מאוהב, שחק אותה מאוהב... ונותנת לי סטירה. מאוהבים לידיעתך מתנשקים!
מה זה? – היא שאלה
טבעת. מה לא ברור? – הוא מלמל.
של ניבלונגים? או שאני נראת לך שר הטבעות? זה איזה משחק חדש שאני לא מכירה?
משהו כזה. בואי נשחק בבעל ואישה, - ירה בתשובה.
טוב, אני אחשוב, - היא אמרה.
מה, גדול עליך? – הוא שוב התחיל.
בכלל לא! רק שלא נגיע רחוק מדי...
מקסימום נתגרש, - הוא המהם.
אחר כך הצטדק: מאיפה לי לדעת איך עושים הצעת נישואין? הרי זו הפעם הראשונה שלי. רוצה שאנסה שוב? לא גדול עליי...
רוצה לשחק בהורים, - היא הציעה.
יאללה, בשלי או בשלך? – הסכים.
טיפש! בהורים של הילד שלנו! גדול עליך?
וואו, - התחיל חשוב, - לא גדול, אבל בטח קשה...
הפסדת? – התבאסה.
מה פתאום? מתי נכנעתי לך? בטח, משחקים!
המחשק עולה רמה! עכשיו תשחקי אותה סבתא!
באמת? – היא עדיין לא האמינה.
3900, - הנהן, - ילדון. גדול עליך לשחק אותה סבתא?
ואז במה אתה תשחק? – היא שאלה.
בבעל של סבתא, - צחק, - הרי לא אוכל לשחק אותה סבתא.
סבא! סבא'לה! – צחקה, - כמה שלא תנסה להרגיש צעיר, אתה הזדקנת. גדול עליך?
יש לי ברירה? – ענה.
היא ישבה ליד מיטתו ובכתה:
מפסיד? מה, אתה מפסיד? יוצא מהמשחק? גדול עליך לשחק עוד?
כן, נראה לי שאת צודקת, - ענה, - אבל שיחקנו טוב, לא?
אתה הפסדת אם אתה נכנע! הבנת! הפסדת!
לא בטוח שאת צודקת... – חייך ונפטר.
<תרגום>
