ציפור חיית מחמד

אתמול, אחרי שסיימנו את הגן, הבחנתי בציפור קטנה פצועה, ריחמתי על הציפור, הייתה לה כנף שנראתה לי מעט פצועה, הגשם גם הוא לא ריחם אליה, חיפשה מסתור בין הטיפות.

אמרתי לאמא – ראי הנה ציפור מעט מסכנה אולי אפשר לקחת אותה אלינו הביתה.

אמא אז אמרה לי בקול נרגש, בני, חמוד הלו ציפורים חיות בטבע ולא בבית, הן צריכות להיות משוחררות, על מנת שתוכלנה לעוף חופשי במרחב הפתוח.

אני אז אמרתי בקול חנוק, אמא זה רק לכמה שעות אני רוצה לטפל בה ולדאוג לה, על מנת שהיא תוכל להתאושש ולהשתחרר שם מקומה המיועד והטבעי.

הגענו הביתה, נתתי לה מעט מים ללגום, והנחתי אותי על הכר הקטן במיטתי וכיסיתי אותה בעדינות במגבת קטנה לבנה.

אחר הצהריים באו אליי חברים מהגן, וכולנו ביחד טיפלנו דאגנו ושמרנו על הציפור הקטנטנה.

והשעות התארכו לימים. חלף יום, חלפו יומיים, חלף שבוע חלפו שבועיים ובמשך כל הזמן הזה החברים שלי ואני טיפלנו בציפור טיפול מסור ואוהב.

הגיע הזמן אמא שלי אמרה. הגיע הזמן לשחררה לחופשי. אני בכיתי דמעותיי דלפו, היה לי מאוד קשה להיפרד מהציפור, אני ממש התאהבתי בה.

אולם, ראו איזה פלא הציפור לא הייתה מוכנה לעוף ממני, כנראה שגם היא נקשרה אליי מאוד כמו שאני נקשרתי אליה.

ומאז במשך שנה הציפור שלי ואני הולכים יום יום לגן והיא מלווה אותי צמודה על הכתף וכל ילדי הגן משחקים איתה ונהנים כולם.