המלאך

"אני חושב שהעבודה המשמעותית ביותר שאנו עושים, בכל עולמינו, בכל חיינו, מתבצעת בתוך ד' אמות ביתנו.

כל האמהות והאבות יהיה מעמדם בחיים אשר יהא, יכולים להעניק לחברה את התרומה המשמעותית ביותר בכך שיטביעו בנפש ילדיהם את רוח הנתינה, כך שהילדים יגדלו עם מחויבות להשפיע ולשנות."

                                                                                                                (ד"ר סטפן ר' קומי)

"עוף לא פרח, שור לא געה – כל העולם שתק והחריש." הציפור התעופפה פנימה ונעמדה על הנברשת שהייתה ממוקמת בדיוק מעל בימת התפילה. ברגע שהמלאך החל לקרוא את המילה הראשונה, היא פצתה את פיה והתאימה את עצמה בדיוק נפלא לתפילה שנשא עד לסיומה, ואז פרשה את כנפיה ויצאה כלעומת שבאה.

התפילה הייתה כל כך זכה וקדושה, עד כי בסיומה, פרצתי בבכי שהרעיד כל אחד מנימי נשמתי והייתי מוכנה להישבע שברגעים אלו ממש, נפלה בידי הזכות לחוות את מעמד הר סיני ולראות מלאך אוחז בידיו ספר התורה וכולם פוסעים אחריו.

שבוע אחר כך צפיתי בהקרנת חייו:

"תכירי את החברים שלי" – הציג המלאך בן החמש את שני הילדים שהתלוו אליו בדיוק כשעברנו זה עתה להתגורר במרכז הארץ ועדיין לא הספקנו לפרוק את תכולת הדירה.

"איך הספקת להכיר חברים כל כך מהר?" – שאלתי מופתעת והוא ענה –

"מה הבעיה?? דפקתי בדלת של כל אחד מהשכנים ואמרתי להם: שלום אני השכן החדש. יש לכם ילדים בגילי?"

מאה ארבעים וחמישה צופים, התבוננו בו כשההפתעה ניכרת גם בפניהם.

"מאה ואחד עשר שקלים ותשעים אגורות" – חישב ברגעים ספורים, המלאך בן השש, את סכום הקנייה והשאיר את בעל החנות ואת הצופים, פעורי פה.

ברקע התנגן השיר: "לתת את הנשמה ואת הלב"

"תעודה זו ניתנת לך על תרומתך לקהילת בית הספר. במשך כל שנת הלימודים תפקדת כיו"ר חברת הילדים, התנדבת לתפקידים רבים ובצעת אותם במסירות ובאחריות,הצטיינת בהליכותיך ובכך שימשת דוגמא ומופת לחבריך – יישר כוח."

"וזאת לתעודה כי הצטיינת במבצע "הקש בדלת" ונתת ידך להסברה ולהתרמה לקידום המאבק במחלת הסרטן בישראל."

"ברצוננו להודות לך מקרב לב על התגייסותך להצלחת מבצע "לתת לתלמיד". תודה על הנכונות, ההשקעה והחברות, על פתיחת הלב והושטת היד, תודה על היוזמה, ההירתמות והמסירות. בזכותך, כמה ילדים כבר לא לבד."

"מוענקת לך תעודת הצטיינות יתרה על פעילות ותרומה בתחום החברתי, כעורך העיתון ובמועצת התלמידים".

הרשימה התארכה עוד ועוד. כל הצופים עמדו על רגליהם ומחאו כפיים נסערות למלאך. היה נדמה שרוח אלוהים שורה באולם וכל מלאכי העליון פרשו עלינו את כנפיהם. תמיד היה נראה לי, שכמלאך הוא נשלח למטרה אחת - לנסות להשפיע, ולשנות את העולם.

הוא ירד ממדרגות הקומה השנייה, מיקרופון צמוד לפיו כשהוא שר את הדרשה:

"ערב טוב אורחים יקרים

שלום לכולכם וברוכים הבאים

הערב חוגגים את בר המצווה

אז ארצה לברך עם המון אהבה.

לפני שלוש עשרה שנה הגעתי לעולם

והיום כאן לפניכם אני ברגע מושלם.

הכל בזכות משפחתי היקרה

שבי תומכת ללא הפסקה..."

בהפגנת ביטחון עצמי, הוא הצליח לסחוף את כולנו לתוך עולמו. בכל אותו ערב ושבועות רבים אחר כך, חשתי שאכן זכיתי בזכותו, לחיות בעולם אחר. עולם שהמלאך הקטן שילדתי, יצר אותו ושאותו אני מאמינה עוד רבים יזכו לראות. עולם שברבות הימים, כל בני האנוש יחיו זה בצד זה, באחדות, בשמחה, באהבה, בחמלה, בשלום ובנתינה.

לפני שלוש עשרה שנה נולד מלאך לעולם ונותר לי רק לשאת תפילה ולהודות לקדוש ברוך הוא על כל הטובה שגמל איתו ולבקש ממנו שישמור עליו, שיהיה לצידו ושיעניק לו חיים ארוכים.

"ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"