ידיעה

ידיעה

עמדתי על גבעה נישאת

הרמתי ידיי למרומים

שאפתי לתוכי אויר פסגות

נאנחתי אנחה משחררת

וידעתי את שידעתי תמיד

עולמי אינו עולם נמלה

עמוס וגדוש ומלא

דחוס עד אימה

אף אינו משאיר פנאי

לאנחה שתושיע

רוחות פרצים התפרצו אל חיי

מאיימות להפילני , לדרדרני

למחוק חיוך משפתיי

לעצום את עייני

לכבות את אורי

פורשת ידיי ככנפיים

לוכדת רוח פולשת

מתרוממת לגבהים כציפור,

בוחרת לנחות עמה

על גבעת שארית חיי

ויודעת את שידעתי תמיד.