2005_1001Image0074.JPG
הכל התחיל מהבניין ההוא שהיום הצבע שלו דהוי והטיח מתקלף כל כמה שעות.
בניין בעיר פועלים שיש הגורסים שהיא מנומנמת ואני טוען שהיא סתם יפהפייה שנרדמה לכמה שעות או....שנים.
זו שכונה פאסטורלית עם בית חולים בתוכה ושני בסיסים של הצבא,בתור ילד אתה פשוט משוכנע שהחיילים האלו עם המדים הצחורים נולדו כדי לשמור עלייך כדי שתוכל להתנשק עם מיכל או סתם לגלוש על גל עם גלשן פלסטיק פשוט וקטן.
............................................................................................................
הכל התחיל מחלקת האדמה שהמשפחה עיבדה במשך עשרות שנים.
באותה תקופה "חשוכה" תרתי משמש מדי פעם התושבים בכפר המנומנם הזה נאלצו להשתמש בעששיות מנפט ולקרוא ספר לילדים או סתם לתנות אהבים זה עם זו.
יש שם שדות מרהיבים ומוריקים ושטחים שלא נגמרים.
יש שם כנסייה מפוארת ואגם ששטים בו לפעמים ברווזים ובעיקר ילדים שנוהגים להתרחץ בימים חמים במיוחד ולחזור לביתם הצנוע מטונפים בבוץ סמיך כזה שלא יורד.
יש בכפר הקטנטן הזה אפילו בית קברות ממש ברחוב הראשי שלו.
הבתים הדלים מוקפים בגדרות עץ שכמו ובאים להגיד:"
כאן אמנם זה לא הבית הכי יפה ובטח לא הבית הכי גדול, אבל זהו ביתי וכאן מתגוררת משפחתי ואל תעז לגנוב לי תרנגולת מהחצר או איזו עז"
בעיקר יש בכפר הזה שלווה ושעון שפשוט עצר מלכת.
זקנים עם ידיים מגויידות שמשחקים ששבש ולוגמים בירה מקומית או קוניאק זול ,כולם כמעט עם חולצות עם כפתורים כמו של עסקנים בהסתדרות,אפילו הצבע של הקוניאק מזכיר את הצבע של כוס התה
..................................................................................................
כשלושים שנה קדימה בכביש הזמן אותו ילד שגדל בשכונה ליד הים התחיל במסע ההרס הגדול שלו שתמיד היה קיים אבל השתכלל עם הזמן.
בתי מלון מפוארים ונשים מכל הצבעים ובעיקר הרבה הרבה הרבה לילות של הימורים.
נסיעות על קו תל,אביב -בוקרשט בתדירות של חיילת שמתגוררת בחיפה ומשרתת בקריה בתל אביב ונוסעת ברכבת ישראל.
הכל לכאורה היה מושלם, בגדים אופנתיים והרבה פאר ויחס של איזה סולטן (למרות שלא היה לו שפם)
היה מקום מיוחד ששם אותו נער שגדל אהב לשחק במיוחד...
טירה של רוזן מפעם מפוארת שגורמת לך להרגיש כמו כוכב הוליוודי, שומרים עם חליפות נוצצות וחפתים מזהב קדים לעברך ביראה ומחווים לקראתך עם היד במחווה אצילית שכזו.
שלא נדבר על שלל המלצריןות המקסימות שרק מבט עיניים זריז גורם להן לעוט עלייך עם מגשים של קאמפרי אשכולית, סיגריות ומצית או סתם אמריקאן קופי ריחניץ
או אז שאתה חש שהבטן מקרקרת אתה פשוט יורד במורד גרם המדרגות המתעקל וסועד את ליבך במסעדת גורמה מקסימה.
גובלנים של ציורים עם נופים פרושים על הקירות ונברשות בצבע זהוב עוטפים את החדר באור כתום.
אין לך את אותה תחושת זמן שם....
הכל מואר וחגיגי שכזה,רק שאתה יוצא אתה מבחין בפועלים קשיי יום שממתינים למונית או סתם לחשמלית בדרכם לעמל יומם.
..................................................................................................
באותה תקופה על נתיב הזמן,אותה נערה מהכפר המנומנם הגיעה לעיר הגדולה לבקר את אחותה.
הם קבעו למועדון ריקודי מקומי ואחרי לא מעט זמן הנערה השתעממה וביקשה לחזור לביתה.
היא יצאה לאוויר הצונן וחזרה למועדון אחרי שעה קלה כיוון שהחשמלית האחרונה יצאה כבר ליעדה.........
כמה ימים מאוחר יותר היא אמרה את המשפט האלמותי הבא:
" האל סגר לי את דלת החשמלית בפנים ופתח לי דלת ודרך חדרה בחיים."
..................................................................................................
כאן במועדון הרועש הם החליפו מבטים מרחוק
הנערה מהכפר והבחור מעיר הפועלים ששונת לאורך הים.
הוא ביקש ממנה מספר טלפון וקבעו להיפגש כעבור יום.
הפגישה הראשונה התקיימה באותו היכל הימורים אריסטוקרטי שלאחריו הם פסעו נרגשים לגלידרייה מקומית שמוקפת במזרקה ענקית ושם הם התנשקו לראשונה.....
הרסיסים של המים מהמזרקה הסמוכה הרטיבו במעט את שיערה השחור כפחם, הבחור שירבט לה על מפית לב עם כמה מילים באנגלית והנערה חייכה במבוכה .
היו עוד כמה נסיעות של הימורים ותענוגות אבל איכשהוא תמיד הוא ביקר אותה והיא חדרה לליבו דיי מהר.
אולי זה הניגוד בין הפשטות והתמימות שלה לעומתו,,,,
אולי זה הפרש הגילאים ואולי זה סתם הגורל של החיים.
לפעמים אלוהים מחלק קלפים כמעט כמו הדילר הרומני בקזינו פאלאס ,במיומנות ובחיוך בזווית שפתיו.
בכל מקרה כעבור כשנה הם נישאו חתונה אזרחית אותו הנער מחיפה והנערה מהכפר
