הכלים שאלוהים נותן
כמה רציתי לעשות אותו מאושר! כמה רציתי להביא לו-רק פעם אחת-איזה "כמעט טוב" אחד במקום כל ה"מספיקים בקושי" אבל לא יכולתי.
ביום שבת אחד, כשרק אני ואבא היינו בבית- הייתי כמדומני אולי בכיתה ה' או ו' - החלטתי לדבר איתו עם אבא כמובן על זה. להגיד לאבא "לו" שאני נוראה מצטער שאני לא מביא לו אושר כמו שאחותי מביאה לו.
הוא "אבא" שמע את שאמרתי, הסתכל עלי במבט האוהב שלו ובניגוד לאופי שלו- שהוא אופי של בנאדם שבקושי מוציא מילה מהפה שלו- הוא נתן לי את ההרצאה הכי יפה ששמעתי בחיים שלי.
"גדי" אבא אמר לי. "אבא לא אוהב את הילדים שלו בגלל שהם מביאים הביתה ציונים טובים. אבא אוהב את הילדים שלו בגלל שאי אפשר אחרת. הם בדם שלו. הם הנשמה שלו. הוא מוכרח לאהוב אותם. אפילו אם הם עושים דברים רעים, בכל זאת הוא אוהב אותם. אבל אתה, גדי- אתה אף פעם לא עשית דבר רע."
אני מתחיל להגיד לו "אבל אבא...." הוא מפסיק אותו ואומר" "ששש..., גדי תקשיב!
כשאלוהים ברא את העולם הזה- לצערנו או לשמחתנו, הוא החליט לברוא עולם מעניין, לא עולם מושלם, בגלל זה הוא ברא אנשים עם כל מיני צורות, כל מיני צבעים כל מיני כישרונות.
ולכל אחד הוא נתן כלים אחרים" לזאת הוא נתן יופי, ולהוא הוא נתן ידיים טובות, לזה הוא נתן כישרון במוזיקה, ולהיא הוא נתן כשרון במתמטיקה. אנחנו לא יודעים למה אלוהים עושה מה שהוא עושה. אנחנו לא יכולים להאשים מישהו בגלל שאלוהים לא נתן לו את הכלים האלה או האלה. אנחנו יכולים להאשים רק אנשים שלא מנצלים את הכלים שאלוהים כן נתן להם.
בגלל זה, גדי, אני אומר לך דבר אחד ומסביר לך דבר שני. הדבר שאני אומר לך זה "אל תתלונן על הכלים שאלוהים נתן לך. והדבר השני שאני מסביר לך זה שלפעמים לוקח קצת זמן בשביל לגלות את הכלים שאלוהים נתן לנו, בגלל שהכלים שהוא נתן הם ככה מתחבאים. אזה תהיה סבלן, גדי. תהיה סבלן כמו אבא. יום אחד גם אתה תגלה שיש לך כלים טובים".
איך אהבתי אותו, את האבא שלי, באותו יום שבת! רציתי לחבק, או אפילו לנשק אותו, אבל התביישתי.
ואל תשכח שאת ההרצאה הזאת האבא שלי- האיש הפשוט והטוב והחכם הזה- נתן לי אולי לפני שלושים שנה, לפני שבמדינה הקטנה הזאת לא ידעו הרבה על דברים כמו דיסלקציה, או קשיי למידה, או כל מיני מגבלות ומוגבלויות אחרות.
אני יודע שאני מדבר יותר מידי, אז אני כבר נותן לך את הסוף של הסיפור בקיצור.
שנה או שנתיים אחרי השיחה הזאת מצאתי את הכלים שאלוהים נתן לי.
ישבתי בשיעור אני לא זוכר מה. המורה שלנו היה חולה, הביאו מורה מחליפה המורה המחליפה מדברת על מה שהיא מדברת, ואני בעולם אחר. פתאום אני רואה את המורה המחליפה עומדת על ידי. לפני שאני מספיק להגיד מילה. היא סוחבת לי את הנייר שאני קשקשתי עליו.היא מסתכלת על הנייר ואומרת לי: "מה אתה עושה? אני אומר לה, למורה, "סתם מקשקש". היא אומרת "מה ציירת פה?" אני אומר לה, "סתם" היא אומרת לי "סתם מה?" אני אומר לה "סתם ציירתי אותך עומדת על-יד הלוח". היא לקחה את הציור והכניסה אותו לתיק שלה.
אחר-כך התברר שהאבא של המורה המחליפה הזאת הוא צייר בעל שם עולמי, והיא לקחה את הציור והראתה לו.
תוך כמה ימים (הצייר) בא לבית שלנו, הסתכל על עוד ציורים שלי ומיד המליץ שההורים שלי יעשו הכל בשביל לטפח את הכישרון שלי בציור.
מה אני אגיד לך? מאותו יום האבא שלי הוציא את המיץ שלו בשביל שאני אוכל ללמוד עם הציירים הכי גדולים שיש-גם פה בארץ וגם בחוץ-לארץ.
היום אני בן ארבעים ושתיים ובחודש שעבר פתחתי את התערוכה העשרים ושמונה שלי והפעם - בניו-יורק במוזיאון לאמנות מודרנית.
אבא שלי (עכשיו הוא כבר בפנסיה) - מה הוא אומר על כל ההצלחה שלי? - הוא אומר: "מה אתם עושים רעש? הילד מצא את הכלים, והילד משתמש בכלים".
"זהו סיפור מספרון סיפורים מהחיים) סיפור חכם על אבא וילד וכל מה שאנו צריכים לקחת מהסיפור הקצרצר הזה. תאהבו את הילדים תחבקו אותם תנשקו אותם. הם הילדים שלכם. חלילה לכם לשכוח אותם במכונית סגורים. חלילה לפגוע בהם. קשה לי לקרוא לראות לשמוע בכל יום הורים עושים מעשה קשה לילדים שלהם בשר מבשרם. אני מאמינה שמתוך הסח דעת. לי זה לא יקרה. רק אתמול אמא אחת מסכנה רצה לקופ"ח לבדיקת דם קצרה. ושני ילדיה קיפחו את חייהם בשרפה ענקית שפרצה בדירה. לא להאמין למשמע אוזניים. אנשים טובים פקחו עיניים החופש הגדול מסתיים. עונת החגים לפנינו . רוב התאונות רחמנא ליצלן קורות לא נגרמות. אנא אני מתחננת לפניכם. פיקחו את העיניים היו קשובים. לכם זה לא יקרה אתם אומרים?
