שיר השוק

לפני כמה דקות חזרתי מהשוק הסיטונאי בחיפה...
אני יודע באמת שזה אולי לא המקום הכי נקי ובטח לא הכי חגיגי,אבל דווקא שם חילחלה בי ההכרה שהחגים ממשמשים ובאים אוטוטו.
עשרות מלגזות נעות כאחוזי תזזית קדימה ואחורה עם זרועותיהן....
גברתנים עבי כרס ועיניים טרוטות מגיעים אחד אחד לפינה שלו....
בעל המזנון הלילי שולח ילד ערבי למאפייה סמוכה שירכוש עבורו חמישים חצאי בגט,במשך הלילה כמובן הוא יתקין כריכים ממיטב התוצרת החקלאית של השוק...
להכין כריך טוב במקום כזה זו כמעט לא חוכמה...
ארגזים ארגזים מונחים צנוניות ובצלים ירוקים ועגבניות בשלל צבעים,אפילו האפרסקים נראים בוהקים מתמיד,שלא לדבר על החסה העגלגלה והדשנה שאולי בגלל אגלי הטל שעליה כמו וקוראת לך"בוא תיגע בי"....
כמה רוכלים מקיימים משחק קלפים סוער תוך כדי לגימות ארוכות וקולניות מתה מהביל,כמעט לכולם יש מכנסי ספורט עם הרבה כיסים(אני בטוח שאיש מהם לא ספורטאי מצטיין)....
קצת מוזר לחשוב שממקום כזה תצא בשורת החג לתושבי חיפה והסביבה....
אני משוכנע שכבר בשבוע הבא אמורים משפחות שלמות לרכוש את מיטב המחלצאות ושאר מתנות....
אני מקווה שהדוכן הקבוע של השנות טובות עם הנצנצים ושאר התמונות של תחילת המדינה יתקיים כסדרו ובמקומו הקבוע ליד בית הדואר המרכזי(נפגע באחת הנפילות של הטילים)...
אני ממש מקווה שאני לא טועה
כיום כמעט אווירת החג לא מורגשת באמת
לא תראה המוני אנשים נוהרים לחנויות הבגדים ורוכשים נעליים או סתם חולצות לבנות.....
את השנות טובות מחליף הפלאפון והמנהג המגונה הזה של הס מ ס....
את השוק על טעמיו וריחותיו מחליף הסופר השכונתי
הדבר היחיד שנותר אולי זה אותה שעה שעה וחצי שהמוני בית ישראל פוקדים את כבישי המדינה,כמו להכעיס כולם יוצאים כמעט באותה השעה..
בכל מקרה אני ממש מקווה שלסוחרים של השוק אצלנו תהיה פרנסה...
ואז שאני יוצא בדרכי החוצה ומביט בשער הברזל ובשומר מכונס לעצמו עם ספר קריאה בידו...אני מהרהר על כמה משאיות וטנדרים שהובילו תוצרת חקלאית עברו דרכו.....
איוושה חרישית של מנוע מלגזה קטע באחת את חוט מחשבתי וכמו סימן לי את דרכי החוצה לעולם האמיתי......
עוד הספקתי לגנוב פלפל אדום אדום כמו אש ולנגוס בו ביס עסיסי
לפעמים הירק הבסיסי הוא הדבר האמיתי