הקשבה

הקשבה, מהי הקשבה?

באופן כללי ניתן לחלק את הנושא לשתי קטגוריות עיקריות, בראשונה אנו פונים החוצה, הקשבה החוצה לעולם סביבנו, לקולות לצלילים ואפילו הקשבה לשקט, זוהי הקשבה הפונה החוצה.

הקטגוריה השנייה מפנה את מבטה פנימה אל העולם הפנימי, הקשבה אל המתרחש כאן אצלנו במה שנקרא 'המגרש הביתי' הקשבה לרגשות, למחשבות, לאמונות וכן, גם לכאבים ולמקומות הפגועים שלעיתים מבקשים התייחסות, אף שלעיתים קשה להישיר מבט אל המקום בפנים, בו חווינו פגיעה רגשית כואבת, אך פצע כמו כל פצע, גם כאן נדרש טיפול והבראה, אבל איך?

נראה לי כי רמז לחשיבותה של ההקשבה וכוחה אנו מקבלים על ידי הדבר הקרוב ביותר אלינו, הגוף. כמה סמלי אך לגופנו יש איבר דיבור אחד ושניים לשמיעה, מהי המסקנה?

כפי הנראה, עוד מטבע הבריאה נועדנו לדבר פחות ולהקשיב יותר.

אך ראשית חשוב להבין מדוע אני מפנה את עיקר תפיסתי דווקא אל הקורה בתוכנו ולא אל הקורה סביבנו.

גדולי הרוח והמוסר ביהדות כגון הרמב"ם, הבעש"ט, הארי הקדוש ועוד רבים אחרים

מחוץ ליהדות, הם שטענו כי אדם החפץ 'לחזור בתשובה' לאו דווקא במובן הדתי של המילה, אלא במובן של שינוי אורחות חיים שינוי דפוסי חשיבה לחיוביים יותר, ראוי שיחדד מבטו ויסתכל אל פנימיותו, אל מכלול רגשותיו ומחשבותיו, האם חיוביים הם? או שמה חולפות בראשו מחשבות של דאגות שונות, אמונות של חוסר ומחשבות שליליות אשר לא תורמות כהוא זה לבריאותו ולמצבו בחיים.

וכאן אנו נוגעים באמת חשובה נוספת והיא: עולמנו החיצוני הוא שיקוף של עולמנו הפנימי

הווה אומר : מערך האמונות והרגשות שלנו בא לידי ביטוי באיכות חיינו ובאושר המקיף אותנו. אנו פועלים בעולם החיצוני בהתאם למחשבותנו ואמונתנו על המציאות בכל תחום.

וכך הלאה, כל אדם יתרגל הקשבה לרחשי ליבו, כי משם יבוא השינוי, מבפנים תבוא הרפואה. אסיים את עניין ההקשבה בציטוט של אחד מגדולי התודעה בן זמננו, אושו:

"הקשבה היא אחד הסודות הגדולים של כניסה למקדשו של אלוהים.

הקשבה פרושה פסיביות. הקשבה פירושה שכחת עצמך לגמרי – רק אז אתה יכול להקשיב. כשאתה קשוב באמת, אתה שוכח את עצמך . אם אינך יכול לשכוח את עצמך, אינך מקשיב. אם אתה מודע מדי לעצמך, אתה רק מעמיד פנים שאתה מקשיב, אך לא מקשיב באמת. אתה אולי מהנהן בראשך ואומר מפעם לפעם כן או לא, אבל אינך מקשיב.

שלכם בהקשבה רבה

גלעד שימרון