וידוי

אנשים לא יודעים להעריך דברים.

אני עוברת כל בוקר ברחוב ורואה אלפי אנשים אני מסתכלת עליהם הדרך שבה הם מתלבשים,מסדרים את השיער,מתאפרים,הולכים ,מדברים ,מחיכים אני תוהה על מה הם חושבים בעודם פוסעים להם סתם כך בלי שום סיבה את מי הם אוהבים ועד כמה, מה התשוקות הנסתרות בתוכם האם יש להם חלומות וכיצד הם פועלים על מנת להגשים אותם.אחר כך אני מסתכלת בשמיים מאז ומתמיד אהבתי את השמיים יש כאלה שיגידו שהשמיים הם רק פיסה כחולה שתלוייה מעלינו אני יכולה להסתכל על השמיים שעות ועדיין לא להבין את הפיסה הכחולה הזו אני מתבוננת בעננים ורואה בהם דמויות כל כך אנושיות שאף צייר לא הצליח לצייר, אני רואה עיינים הרבה עיינים בעננים לפעמים כשאני נוסעת במכונית ומקשיבה לרדיו אני  מביטה בשקיעה בצבעים שלה אדום  שנעשה יותר ויותר בהיר מתמזג לו עם שמיים כחולים כל כך זה מרהיב אם הייתי צריכה לגרום לבן אדם להאמין באלוהים הייתי אומרת לו להביט בשקיעה מפני שרק אלוהים היה יכול ליצור דבר כל כך מושלם.

לפעמים אני רבה עם המשפחה שלי עם החברים שלי עם הבן אדם שאותו אני אוהבת לפעמים אני מקשיבה לאגו כועשת ימים שלמים מבלי לדבר בעוד הדמעות החמות זולגות באמבטיה מתמזגות עם החום של מי הברז ונעשות לאחד ,אני משתדלת לא לכעוס יותר אני משתדלת לוותר ולאהוב לבקש סליחה גם אם לא תמיד יש בי כח .

כשאני רוצה לקבל פרופורציות אני חושבת על המוות אני מקבלת אותו בידיעה שהוא בלתי נמנע אני יודעת שאני אמות מתישהוא אני יודעת שכולנו נמות המחשבה על כך שאני אמות גורמת לי להרגשה לא טיבעית כאילו אני לא אמורה לחשוב על המוות שלי אבל המחשבה הזו היא הדרך היחידה כדי לדעת את האמת.והאמת היא שכלום לא אמיתי חוץ מהדבר האמיתי באמת, האנשים שגורמים לך לחייך כל בוקר,האדם שאתה אוהב שגורם לעולם הזה להיות קצת יותר טוב, החברים שלך שאולי הם לא מושלמים אבל הם שם בשבילך גם כשהם לא, האנשים שמחייכים ברחוב האנשים שבוכים שצורחים שכואבים ופיסת שמיים אחת מעלינו ושקיעה עם המון צבעים ואלוהים אחד ואני.