משחקי תחפושות

אני גרה לי בתוך מגדל קלפים נוצץ, ורק הרוח תבוא והוא ייפול.

העלים שעפים עוטפים קוטפים אותי מתוך הנפש קשת של אדום כחול.

סוגדת לאורות, סוטה קצת מהדרך וקוראת וקוראת עד לדמעות.

האודם בשפתיים, גרביים עד הברך, מתחפשת לאחת הבנות.

יושבת וכותבת, מקלדת שעובדת, והקליקים אוי הקליקים- זה מציק,

ושכחתי מה לומר כי אם תחבק מחר, הכל יהיה כל כך ורוד וגם דביק.

שורטת לא בדיוק,

 פצועה,

 אבל בערך- כי אין לי שום דם במבחנות,

צובעת הריסים, גרביים עד הברך, מתחפשת לאחת הזונות.

מותחת את החוט, לוחצת מתבוננת, מי מספיק טיפש לא להיעלב.

שולחת נשיקות, קריצות שמפזרת, עוד אידיוט שמתחיל להתאהב.

מתי כבר הם יבינו, זאת סתם בובה בלי ערך מתנפחת עד קצות הבהונות,

צובעת שיערות, גרביים עד הברך, מתחפשת לאחת הזונות.