סונטת אהבה לילית/ רונן

סונטת אהבה לילית/ רונן

לו היית לפחות אלמנה שחורה או נקבת החרגול

לא היית נותרת אדישה לחיזורי הכלים

וגם אם לבסוף בין ידיך היו חיי מתכלים

את אותו חיבוק אהבה אחרון הייתי מוכן לסבול

לו רק היית מייסרת גופי ומשסעת בי את הפרגול

לא היתה כמיהתי הריקה מנסרת בלילות אפלים

מגששת דרכה לליבך מחפשת באלף שבילים

מחכך רגלי בתסכול , מחיזורי איני יכול לחדול

אשיר לך שירי עד יתום הליל

על לב גלמוד שנתון כך במעצר

חולם על פגישה עם אשת החיל

תוהה איה אושרנו שממני נבצר

קפוא וכואב ניצב על אותו התיל

אז מה עם אני בעצם רק הצרצר

© כל הזכויות שמורות לרונן