שושנת תימן - פרק מספר אחד

 שושנת תימן- פרק מספר אחד

 

רננה נשמע קולה מצידה השני של המדרכה. אשה קטנה שביס מעטר ראשה. יוצאת תימן. רבידים לרוב מעטרים צוארה.  התגעגעתי אלייך . תקפצי לבקור התחננה. אשה למודת סבל התאלמנה שלוש פעמים. בנה הבכור חלה בסרטן והשאיר ששה ילדים. בזמן קצר מאוד. החזיר נשמתו לבורא עולם

 כשהיא מחייכת נחשפות שני תורי שיניים הבוהקות בלובנן.

בביתה תמיד תמצא סלופה,(פיתה תמנית) זחוג (אין מה לדבר חובת היום) חילבה. קובנה. זה ליוסי הנכד שלה האהוב (הנכד המועדף של הבן שמעון) ג'חנון פתות (מאכל תימני) הכל מקמח מלא. זה מביא לה הבן יחי מיד בצאת חג הפסח. שק שלם. בקושי מספיק לחודש. חוש הומור מאפיין אותה. מעולם לא חבשה את ספסל הלימודים. וחוכמת חיים לה למכביר. מסיים אוניברסיטה יש לו מה ללמוד אצלה. ניסיון חיים תשמע אותה . היום מה זה בגרות ? שחה לי בלי אמ. איי ודוקטורת אין עבודה. פעם לא היה צריך תעודות רק ויתמין פי ואת מסודרת. לכל החיים. בנה יחיה יחי בפיה. סיים אוניברסיטה באמריקה. וגם בשוויץ. נסעה לקבלת התואר. כבר היתה בחצי הגלובוס. כן לפני שהברכיים והגב בגדו בה. כבר איני סופרת את הניתוחים. ושכחתי מזמן מה זה לעלות לאוטובוס. טוב ברוך השם יש משרד הבטחון. גם בטוח לאומי. יש מתנדברים מיד שרה ברוך השם מקפיצים אותי לבריכת השחיה השכונתית.

פסיוטרפיה. ומסג' בלעדיהם אינה זזה מהבית. טוב שיש לו את הרומניה שמשגיחה על משק הבית. כי אצלה על הבלטות אפשר לאכול בסכין ומזלג. 

לעונג לבקרה, . תמיד מאירת פנים לשאלה מה שלומך? תענה! ברוך השם ,ברוך השם יום יום . ישתבח שמו לעד.  פורשת כפיה כלפי מרום. סיפורים מעדן אשר בתימן לה למכביר. פעם סיפרה לי. על אחותה שנחטפה ע"י האשכנזים לדבריה: היה זה ביום בו ירדו מן המטוס בשנות החמישים במרבד הקסמים. תני את הילדה פנתה אליה גברת קבוצניקית לבושת מדי חאקי. בתמימותה כי רבה מסרה את התינוקת . ומאז נעלמה

אחותה כאילו בלעה אותה האדמה. אמא הקימה צעקות הילדה!  הילדה

איזה תינוקת שמנמנה. עיניים שחורות גדולות מתולתלת. והילדה איננה.

אמא  תפסה הקיבוסניקית."בכוונה כתבתי בסמך כי זהו נוסח דיבורה" הגענו למחנה עולים 'שם היו אוהלים וקיטונים. היום קרוונים. או קרווילות. אמא התנפלה על הקבוצניקית ,חנקה אותה ולא שיחררה הגרון. אני רוצה הילדה שלי. צרחה בקול קורע לב ! אני רוצה ילדה שלי! הקיבוצנית הכחילה ונשנקה. הובילה את אמא לבית ילדים בקיבוץ .והתינוקת בוכה ללא הפסק. .כי היתה יונקת .למרות גילה המתקדם. כך נהגו בעדן. גם )היום  האמהות עולות אמריקה. (מעודדות יניקה) "הילדה חלתה, העברנו אותה לבית חולים. איזה בית חולים!? הילדה כמו שושנה ,כמו פרח היתה הבוקר. מה פתאום חולה? לא יעזור לך שום דבר ,אני רוצה הילדה שלי.. 

כשעלינו מתימן! בעגה מזרחית תימנית . הייתי נשואה עם שני ילדים בת ארבע עשרה חיתנו אותי. שחה לי.. לבשנו כל השמלות שמלה על שמלה. ונראיתי כאילו אני בחודש החמישי. כולם ריחמו עלי, כיצד נערה בת שמונה עשרה. וכבר מטופלת בשני קטנים וקרסה בין שיניה?!!

המשך יבוא....................