הודעות והגיגים
כיבוש נאור/שחר שילוח
|
|
| המלך אשוקה כבש, רדה, הרג והחריב עד שנפל לו האסימון. הוא ויתר על הכוח לטובת הרוח והחל לנהל את ממלכתו על פי עקרונות הבודהיזם. ההודים גאים בו עד עצם היום הזה | |
|
|
| המלך אשוקה כבש, רדה, הרג והחריב עד שנפל לו האסימון. הוא ויתר על הכוח לטובת הרוח והחל לנהל את ממלכתו על פי עקרונות הבודהיזם. ההודים גאים בו עד עצם היום הזה | |
|
|
 |
דפדף בניו אייג' |
 | |
שחר שילוח
19/5/2005 19:34 | | |
|
|
|
|
 |
במהלך איסוף החומר לכתבה הזאת הקלדתי את שמו של המלך ההודי
בשדה הטקסט: אָשוקָה. שלחתי את גוגל לחפש ולהפתעתי הונבה רשימה לא קצרה של אתרים ישראליים בהם מופיעה המילה. עוד מצאתי, שביותר ממקרה אחד או שניים לא היתה כוונה להזכיר את המלך הנודע ושבעצם מדובר בטעות כתיב: ילדות אשוקה במקום ילדות עשוקה.
אם שליטי הארץ שלנו יביאו לכדי מימוש את מה שהם זוממים, לצאצאים רבים של נתיניהם תהיה ילדות עשוקה, אבל הם לא יידעו אם היא עשוקה בע' או בא', ספק אם יזהו את המילה הזאת בכלל. נדרשים קיצוצים? זה תירוץ עלוב וקלוש. הסיבה האמיתית לייבוש האוניברסיטאות ולפיטורי המורים היא יצירה הדרגתית ומכוונת של עם נבער מדעת. באנשים בורים הרבה יותר קל לשלוט.
יש בהיסטוריה דוגמאות של מנהיגים שבחרו לעשות זאת אחרת. אחד מהם הוא אשוקה, שמהמאה השלישית לפני הספירה ועד היום לא כבה אורו.
"בהיסטוריה של העולם היו אלפי מלכים ומושלים שקראו לעצמם הוד מעלתו, הוד רוממותו, הוד מלכותו וכן הלאה. הם זרחו לרגע חולף ונעלמו באותה המהירות. אבל אשוקה זורח וזורח כמו כוכב זוהר, אפילו עד היום", כך כתב הסופר האנגלי ה.ג' וולס, מי שחיבר בין היתר את "מלחמת העולמות", כותב חכם, בעל מודעות חברתית ותפיסה רוחנית יוצאת דופן. אם וולס היה מתאפק מעט ונפטר שנה אחת מאוחר יותר - הוא הלך לעולמו ב-1946 - הוא היה מגלה שצדק וגלגל הדהרמה, סמלו של אשוקה, מתנוסס בגאווה במרכז הדגל של מדינת הודו העצמאית.
|
|
 |
|
 | |
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
אשוקה נולד ב-304 לפני הספירה כבן לשושלת מאוריה. כמו סידהרתה גאוטמהלפניו וכמו מילָרֵפָה אחריו הוא לא ינק בודהיזם משדי אמו. למעשה, אשוקה, שפירוש שמו הוא "ללא צער", התחיל די רע. כבן למשפחה של כובשים הוא פילס את דרכו לצמרת באלימות ועד שעבר התמרת תודעה הותיר אחריו לא מעט דונמים של אדמה חרוכה ומגואלת בדם.
סבא של אשוקה, צ'נדרָגופּטה, עסק בנחישות בהרחבת גבולות הממלכה שלו מבלי לדעת שובע, אבל תוך מזעור הסכנות. הוא נהג לערוך מסעות אל המדינות השכנות ולבדוק מי מהן אינה מפותחת דיה כדי להתמודד עם צבאותיו. מדינות שסומנו כחלשות מספיק בשביל שכוחותיו, שלא היו חזקים באורח יוצא דופן, ישתלטו עליהן תוך יום אחד - נכבשו. אכן, צ'נדרָגופּטה הרחיב את הגבולות לכל הכיוונים והיה הראשון ששלט על הודו המאוחדת. מושכות השלטון הועברו לבנו בּינדוסָרָה, שכמוהו המשיך להילחם, חיזק את הצבא ושלט בממלכה שהגיעה לממדים שטרם נודעו כמותם באזור. כאשר בּינדוסָרָה חלה והגיעה העת להעמיד יורש במקומו, אופיו הסוער של הנסיך אשוקה החל לקבל משמעות היסטורית.
הוא היה נער שובב ומרושע, צייד מצטיין, אמיץ, נועז ושוחר הרפתקאות. עוד בטרם הפך למלך היה אהוב על שרי הממלכה ונתיניה. לאחר מות האב החלה המלחמה על ירושת כס השלטון שנמשכה כשנתיים. חייהם של כמה מאחיו של אשוקה קופחו בהתנקשויות מהן הוא הצליח לחמוק, אם לא היה האחראי להן בעצמו.
בשנת 274 לפנה"ס אשוקה הפך לשליט הממלכה והראה שכשמו כן הוא, חסר צער. הוא נשאר חסר צער וחסר רחמים עד לקרב בקָלינגָה, שם מתחיל החלק הטוב של הסיפור הזה, אבל בינתיים אנחנו עדיין בחלק הרע. אשוקה לא נטש את את הכוחנות גם כאשר היה כבר ישוב על כס השלטון. כדי להפעיל את משטר הדיכוי שלו, המלך החדש הורה על ענישה חמורה גם עבור הפרות הסדר הקלות ביותר. בקרב העם הילכו קולות על דרכיו חסרות ההיגיון של השליט הצעיר, אך הוא היה צמא לנצחונות ולאו דווקא לאהדת הציבור והסתער על יעדי כיבוש חדשים, ממשיך את המורשת המשפחתית.
שלא כמו צ'נדרָגופטה הזהיר, אשוקה החליט להילחם גם בממלכות שסבו נמנע מעימות עימן בשל כוחן. אחת הממלכות היתה קלינגה (המזוהה היום עם מדינת אוריסה בהודו) לה היה גבול משותף עם ממלכת מאוריה וחסמה את הגישה ממנה לרוב אזור נהר הגנגס.
|
|
|
|
| |
|
 |
| גלגל הדהרמה מתנוסס על דגל הודו, סמל לתקופת שלטונו של אשוקה | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אשוקה יצא לקלינגה ב-262 לפנה"ס. צבאו ניצח בקרב, אבל היה זה ניצחון מר. אשוקה לא היה שיכור מהכיבוש ולא הביט עוד לצדדים לחפש לו יעדים חדשים. המראות שראה סביבו טלטלו אותו טלטלה עזה, בלעדיה לא היינו מדברים עליו היום, כי כובשים, כידוע, היו וישנם מספיק גם בלעדיו.
הוא ראה חורבן וכאב. הוא הביט בקורבנות אנשי קלינגה, זרים לחלוטין שאיבדו את חייהם בגלל תאוות האימפריאליזם שלו. הוא ראה את אנשיו שמתו בגלל הפקודות שנתן. אשוקה ראה נשים שהפכו לאלמנות, ילדים שהפכו ליתומים, אזרחים שהפכו לפליטים. הוא צפה במהומות שפרצו עקב הקרבות, בגרושים ובהגליה. זאת היתה נקודת אל-חזור. חייו של אשוקה פנו בעקבות הזעזוע אל נתיב הבודהיזם וברוח זו נוהלה החל מאותו רגע ממלכתו רחבת הידיים.
כנראה שאשוקה כבר הכריז על עצמו בודהיסט (אביו היה ג'איניסט) עוד שנתיים לפני כן, אבל ייתכן שזה נעשה ממניעים פוליטיים ולא מתוך כוונה אמיתית. אחרי הזעזוע בקלינגה אשוקה נטש את דרך הכיבוש והקדיש את המשך חייו להטמעת יסודות בודהיסטים באימפריה שלו.
עד המאה ה-19 אשוקה הוכר כמיתוס שחוזר ומוזכר רבות בספרות הבודהיסטית, אבל לא היו סימוכין לכך שמדובר בדמות קונקרטית ולא באגדה שנועדה לשכנע בצדקת דרך האמצע, דרכו של הבודהא.
ב-1837 החוקר הבריטי ג'יימס פּרינסֶפּ פענח כיתוב שנחרט על עמוד אבן עתיק שנמצא בדלהי. היה זה צו חתום בידי מלך שכינה את עצמו דֵוָנמָפּיָה פּיָדָסי - אהוב האלים, הוא אשר מביט קדימה באהבה. במהלך השנים התגלו עוד ועוד עמודי אבן וסלעים עליהם היו צווים חתומים בשם זה, תמונה מלאה החלה להצטייר. ב-1915 נתגלו כתבים חתומים בשם אשוקה, אז הפאזל הושלם. הצווים שפיזר המלך הבודהיסט ברחבי ממלכתו מלמדים שיעור חשוב על אחת התקופות המוארות בהיסטוריה של הודו ושל האנושות.
רוב הצווים של אשוקה, נמצאו כ-30 כאלה חקוקים על עמודי אבן גדולים ומעוטרים או על סלעים, קשורים ברפורמות ובעקרונות מוסריים עליהם המליץ לנתיניו בניסיונו ליצור חברה צודקת והומאנית. במזרח המדינה הם היו כתובים בשפת מָגָדהִי, כנראה השפה הרשמית של חצר המלכות; במערב הדברים נכתבו בשפה הקרובה יותר לסנסקריט; באפגניסטן של ימינו נמצא צו שנכתב בארמית וביוונית. עמודי האבן והסלעים הוצבו במקומות קדושים, כמו לָמבּיני שם נולד הבודהא, או במקומות מאוכלסים בצפיפות כדי שייחשפו לעיניהם של אנשים רבים ככל האפשר.
דבריו של אשוקה נכתבו כפניה אישית, לעתים נשמע בהם הטון שבו משתמשים כדי להסביר משהו לאדם קשה הבנה, כאילו אשוקה מנסה לשכנע בכנותו. הוא הודיע לתושבי ממלכתו ש"הוא מביט בהם כאילו היו ילדיו", שרווחתם היא מטרתו המרכזית ושהוא מתנצל על כיבוש קלינגה ומבטיח לאנשים שמעבר לגבול שאין לו כל כוונות התרחבות וכיבוש. להזכירכם - זה לא נאמר בשנת בחירות, גם לא תחת לחצים כלכליים מאמריקה.
|
|
|
|
| |
|
 |
| אחד העמודים עליהם חקוקים הצווים של אשוקה | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נאה דורש ונאה מקיים. אשוקה דיבר על מוסר ממלכתי ומוסר פרטי. הראשון התייחס למינהל המבוסס על מה שיביא לחברה יותר צודקת, השני היה עידוד הפרט לתרגול רוחני. כל הדברים הושתתו על ערכים בודהיסטים כמו חמלה, צניעות, סובלנות וכבוד לכל היצורים החיים.
אשוקה עצמו קיים מסעות עליה לרגל למקומות קדושים לבודהיסטים, היה בקי בכתבים והמליץ על חלקים מהם לקהילת הנזירים. הוא קיווה שיוכל להשפיע על כל אחד לתרגל את דתו כפי שהוא תרגל את שלו, מבלי להיות קנאי לאמונתו ותוך גילוי סובלנות כלפי דתות אחרות. את הרפורמות שהנהיג בממלכתו ראה כחלק מחובותיו כבודהיסט.
אחת הרפורמות הידועות והמהפכניות לאותם ימים היתה במערכת המשפט. אשוקה רצה מערכת צדק יותר הוגנת, פחות נוקשה ופחות פתוחה להתעללויות. לראשונה קיבלו הנידונים למוות זכות לערער על גזר הדין שלהם, לאסירים האחרים ניתנה האפשרות לחנינה. משאביה של המדינה שימשו לעבודות ציבוריות: צמחי מרפא יובאו וטופחו, בתי מרגוע נבנו, בארות נחפרו במרווחים קבועים ועצי פרי וצל נשתלו לאורכן של הדרכים הראשיות, מערכת המים וההשקיה פותחה.
גם חיי הטבע ולא רק אזרחי המדינה ורווחתם היו על סדר היום. מי שהצטיין כצייד בנעוריו אסר כעת על ציד של מיני בעלי חיים מסוימים, הגדיר שמורות טבע ואסר על התעללות בחיות בית. בתקופתו של אשוקה רווחה הצמחונות בהודו. הוא, שהיה בעברו כובש אכזר, הגדיר כעת בין מטרותיו את ההגנה על בני כל הדתות ואת קידום וטיפוח ההרמוניה ביניהן.
אשוקה הקים בכספי הכתר 18 בתי חולים, ובהתייחסות לראשית המאמר הזה נציין גם שהוא שלח נזירים לכל רחבי הממלכה ומעבר לגבולותיה שישמשו כמורים.
בין הערכים שהנחיל אשוקה, את כולם לימד הבודהא כ-200 שנה לפני כן, היו: כבוד כלפי הורים, מבוגרים, מורים, חברים, סגפנים וברהמינים; נדיבות כלפי עניים ומתן תרומות לנזירים, לסגפנים לחברים ולקרובים; אי פגיעה בחיים מכל סוג; מתינות בהוצאות ומתינות בחסכנות; יחס נאות לזולת חשוב יותר מקיום טקסים מפני שהוא מפתח סובלנות וכבוד הדדי; חינוך לערכים שעיצבו את חייו של אשוקה עצמו: נדיבות, ביקורת עצמית, דיבור אמת, הכרת תודה, טוהר של הלב, חדוות עשייה, נאמנות, שליטה עצמית, אהבת הדהרמה.
אחד מעמודי האבן אדירי הממדים של אשוקה (עמוד מספר 2) הוקדש לדרך האמצע, שיעורו הראשון של הבודהא.
ההיסטוריון אדוארד ד'קרוז תיאר את הדהרמה כדבק ששימש לאיחוד חלקיה ההטרוגניים של האימפריה המאורינית. הבודהיזם התפשט מאוד בתקופתו של אשוקה, אבל הודו, אז כמו היום, היתה ביתם של בני דתות ואמונות רבות ושונות. במשך דורות המגוון הדתי והאתני, יחד עם מערכת הקסטות, בלם את ההתפתחות החברתית באזור, הדהרמה בתקופתו של אשוקה הצליחה לגשר על הפערים ולחבר בין המלך לנתיניו, סייעה לכך דרכו של אשוקה לפנות אל אנשיו מבלי להתייחס לשיוכם הדתי או לקאסטה שלהם. ההתעלמות ממערכת הקאסטות היתה לא פחות מאשר נועזת ומהפכנית. המנהיג הבא שקרא תיגר על מערכת המעמדות ועל הקנאות הדתית היה גאנדי, 1300 שנים מאוחר יותר. גם הוא בער באש האידיאולוגיה והצליח לאחד את יושבי הארץ רחבת הידיים, מרובת הלשונות והדתות.
כדי לוודא שצוויו ודבריו החקוקים באבן אכן מיושמים, אשוקה הנגיש את עצמו לעם ויצא לסיורים תכופים, הוא גם ציפה מפקידיו להתנהגות דומה. האימפריה היתה מחולקת לארבע פרובינציות שבראשן עמדו מושלים שנבחרו לפי כישוריהם ולא לפי מעמדם ונהנו מיד חופשית בניהול השלטון.
אשוקה עזב את חייו כאשר היה בן 72. בניו עסקו בהפצת הדהרמה, אבל נכדיו רבו על כס השלטון, ואילו אשתו לא הסתגלה לדרכו הסגפנית. יש אומרים שמאס באורח החיים שלו ובימיו האחרונים יצא כנזיר מלווה במורהו למסע עליה לרגל.
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במדינת היהודים לא יקום לעולם כנראה מנהיג שיפיץ את הדהרמה. זה בסדר, בארון הספרים היהודי יש מספיק חוכמה להפיץ ולאמץ. לא צריך להיות תלמידו של הבודהא כדי לרצות בטובתם של בני אדם או כדי לנהוג בסובלנות, בכבוד ובחמלה גם כלפי מי שאינם דומים לשליטים באמונתם, השקפתם, צבעם או במצב חשבון הבנק שלהם (ובהזדמנות זאת מברוק קטן לראש עיריית שדרות אלי מויאל, הפוליטיקאי הראשון ששמעתי אי פעם משתמש במילה חמלה, למרות שאולי יהיה לו קשה ליישם אותה כשלצידו הגנרל).
אם שליטי הארץ הזאת יפעלו ברוח האמתית של היהדות, שתמיד טיפחה את הלמידה את ההגות ואת חיי הקהילה, אולי גם לנו יהיו מקבילים מודרניים לעמודי האבן העתיקים, עליהם נקרא, למשל, את המילים הכתובות בתהלים ל"ד:
מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אוֹהֵב יָמִים אוֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב.
נְצֹר לְשׁוֹנְך מֵרָע וּשְׂפָתֶיך מִדַּבֵּר מִרְמָה סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.
אשוקה בטח היה מסכים לחרוט אותן על אחד העמודים שלו, לא?
| | |
במהלך איסוף החומר לכתבה הזאת הקלדתי את שמו של המלך ההודי
בשדה הטקסט: אָשוקָה. שלחתי את גוגל לחפש ולהפתעתי הונבה רשימה לא קצרה של אתרים ישראליים בהם מופיעה המילה. עוד מצאתי, שביותר ממקרה אחד או שניים לא היתה כוונה להזכיר את המלך הנודע ושבעצם מדובר בטעות כתיב: ילדות אשוקה במקום ילדות עשוקה.
אם שליטי הארץ שלנו יביאו לכדי מימוש את מה שהם זוממים, לצאצאים רבים של נתיניהם תהיה ילדות עשוקה, אבל הם לא יידעו אם היא עשוקה בע' או בא', ספק אם יזהו את המילה הזאת בכלל. נדרשים קיצוצים? זה תירוץ עלוב וקלוש. הסיבה האמיתית לייבוש האוניברסיטאות ולפיטורי המורים היא יצירה הדרגתית ומכוונת של עם נבער מדעת. באנשים בורים הרבה יותר קל לשלוט.
יש בהיסטוריה דוגמאות של מנהיגים שבחרו לעשות זאת אחרת. אחד מהם הוא אשוקה, שמהמאה השלישית לפני הספירה ועד היום לא כבה אורו.
"בהיסטוריה של העולם היו אלפי מלכים ומושלים שקראו לעצמם הוד מעלתו, הוד רוממותו, הוד מלכותו וכן הלאה. הם זרחו לרגע חולף ונעלמו באותה המהירות. אבל אשוקה זורח וזורח כמו כוכב זוהר, אפילו עד היום", כך כתב הסופר האנגלי ה.ג' וולס, מי שחיבר בין היתר את "מלחמת העולמות", כותב חכם, בעל מודעות חברתית ותפיסה רוחנית יוצאת דופן. אם וולס היה מתאפק מעט ונפטר שנה אחת מאוחר יותר - הוא הלך לעולמו ב-1946 - הוא היה מגלה שצדק וגלגל הדהרמה, סמלו של אשוקה, מתנוסס בגאווה במרכז הדגל של מדינת הודו העצמאית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אשוקה נולד ב-304 לפני הספירה כבן לשושלת מאוריה. כמו סידהרתה גאוטמהלפניו וכמו מילָרֵפָה אחריו הוא לא ינק בודהיזם משדי אמו. למעשה, אשוקה, שפירוש שמו הוא "ללא צער", התחיל די רע. כבן למשפחה של כובשים הוא פילס את דרכו לצמרת באלימות ועד שעבר התמרת תודעה הותיר אחריו לא מעט דונמים של אדמה חרוכה ומגואלת בדם.
סבא של אשוקה, צ'נדרָגופּטה, עסק בנחישות בהרחבת גבולות הממלכה שלו מבלי לדעת שובע, אבל תוך מזעור הסכנות. הוא נהג לערוך מסעות אל המדינות השכנות ולבדוק מי מהן אינה מפותחת דיה כדי להתמודד עם צבאותיו. מדינות שסומנו כחלשות מספיק בשביל שכוחותיו, שלא היו חזקים באורח יוצא דופן, ישתלטו עליהן תוך יום אחד - נכבשו. אכן, צ'נדרָגופּטה הרחיב את הגבולות לכל הכיוונים והיה הראשון ששלט על הודו המאוחדת. מושכות השלטון הועברו לבנו בּינדוסָרָה, שכמוהו המשיך להילחם, חיזק את הצבא ושלט בממלכה שהגיעה לממדים שטרם נודעו כמותם באזור. כאשר בּינדוסָרָה חלה והגיעה העת להעמיד יורש במקומו, אופיו הסוער של הנסיך אשוקה החל לקבל משמעות היסטורית.
הוא היה נער שובב ומרושע, צייד מצטיין, אמיץ, נועז ושוחר הרפתקאות. עוד בטרם הפך למלך היה אהוב על שרי הממלכה ונתיניה. לאחר מות האב החלה המלחמה על ירושת כס השלטון שנמשכה כשנתיים. חייהם של כמה מאחיו של אשוקה קופחו בהתנקשויות מהן הוא הצליח לחמוק, אם לא היה האחראי להן בעצמו.
בשנת 274 לפנה"ס אשוקה הפך לשליט הממלכה והראה שכשמו כן הוא, חסר צער. הוא נשאר חסר צער וחסר רחמים עד לקרב בקָלינגָה, שם מתחיל החלק הטוב של הסיפור הזה, אבל בינתיים אנחנו עדיין בחלק הרע. אשוקה לא נטש את את הכוחנות גם כאשר היה כבר ישוב על כס השלטון. כדי להפעיל את משטר הדיכוי שלו, המלך החדש הורה על ענישה חמורה גם עבור הפרות הסדר הקלות ביותר. בקרב העם הילכו קולות על דרכיו חסרות ההיגיון של השליט הצעיר, אך הוא היה צמא לנצחונות ולאו דווקא לאהדת הציבור והסתער על יעדי כיבוש חדשים, ממשיך את המורשת המשפחתית.
שלא כמו צ'נדרָגופטה הזהיר, אשוקה החליט להילחם גם בממלכות שסבו נמנע מעימות עימן בשל כוחן. אחת הממלכות היתה קלינגה (המזוהה היום עם מדינת אוריסה בהודו) לה היה גבול משותף עם ממלכת מאוריה וחסמה את הגישה ממנה לרוב אזור נהר הגנגס.
|
|
|
|
| |
|
|
| גלגל הדהרמה מתנוסס על דגל הודו, סמל לתקופת שלטונו של אשוקה | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אשוקה יצא לקלינגה ב-262 לפנה"ס. צבאו ניצח בקרב, אבל היה זה ניצחון מר. אשוקה לא היה שיכור מהכיבוש ולא הביט עוד לצדדים לחפש לו יעדים חדשים. המראות שראה סביבו טלטלו אותו טלטלה עזה, בלעדיה לא היינו מדברים עליו היום, כי כובשים, כידוע, היו וישנם מספיק גם בלעדיו.
הוא ראה חורבן וכאב. הוא הביט בקורבנות אנשי קלינגה, זרים לחלוטין שאיבדו את חייהם בגלל תאוות האימפריאליזם שלו. הוא ראה את אנשיו שמתו בגלל הפקודות שנתן. אשוקה ראה נשים שהפכו לאלמנות, ילדים שהפכו ליתומים, אזרחים שהפכו לפליטים. הוא צפה במהומות שפרצו עקב הקרבות, בגרושים ובהגליה. זאת היתה נקודת אל-חזור. חייו של אשוקה פנו בעקבות הזעזוע אל נתיב הבודהיזם וברוח זו נוהלה החל מאותו רגע ממלכתו רחבת הידיים.
כנראה שאשוקה כבר הכריז על עצמו בודהיסט (אביו היה ג'איניסט) עוד שנתיים לפני כן, אבל ייתכן שזה נעשה ממניעים פוליטיים ולא מתוך כוונה אמיתית. אחרי הזעזוע בקלינגה אשוקה נטש את דרך הכיבוש והקדיש את המשך חייו להטמעת יסודות בודהיסטים באימפריה שלו.
עד המאה ה-19 אשוקה הוכר כמיתוס שחוזר ומוזכר רבות בספרות הבודהיסטית, אבל לא היו סימוכין לכך שמדובר בדמות קונקרטית ולא באגדה שנועדה לשכנע בצדקת דרך האמצע, דרכו של הבודהא.
ב-1837 החוקר הבריטי ג'יימס פּרינסֶפּ פענח כיתוב שנחרט על עמוד אבן עתיק שנמצא בדלהי. היה זה צו חתום בידי מלך שכינה את עצמו דֵוָנמָפּיָה פּיָדָסי - אהוב האלים, הוא אשר מביט קדימה באהבה. במהלך השנים התגלו עוד ועוד עמודי אבן וסלעים עליהם היו צווים חתומים בשם זה, תמונה מלאה החלה להצטייר. ב-1915 נתגלו כתבים חתומים בשם אשוקה, אז הפאזל הושלם. הצווים שפיזר המלך הבודהיסט ברחבי ממלכתו מלמדים שיעור חשוב על אחת התקופות המוארות בהיסטוריה של הודו ושל האנושות.
רוב הצווים של אשוקה, נמצאו כ-30 כאלה חקוקים על עמודי אבן גדולים ומעוטרים או על סלעים, קשורים ברפורמות ובעקרונות מוסריים עליהם המליץ לנתיניו בניסיונו ליצור חברה צודקת והומאנית. במזרח המדינה הם היו כתובים בשפת מָגָדהִי, כנראה השפה הרשמית של חצר המלכות; במערב הדברים נכתבו בשפה הקרובה יותר לסנסקריט; באפגניסטן של ימינו נמצא צו שנכתב בארמית וביוונית. עמודי האבן והסלעים הוצבו במקומות קדושים, כמו לָמבּיני שם נולד הבודהא, או במקומות מאוכלסים בצפיפות כדי שייחשפו לעיניהם של אנשים רבים ככל האפשר.
דבריו של אשוקה נכתבו כפניה אישית, לעתים נשמע בהם הטון שבו משתמשים כדי להסביר משהו לאדם קשה הבנה, כאילו אשוקה מנסה לשכנע בכנותו. הוא הודיע לתושבי ממלכתו ש"הוא מביט בהם כאילו היו ילדיו", שרווחתם היא מטרתו המרכזית ושהוא מתנצל על כיבוש קלינגה ומבטיח לאנשים שמעבר לגבול שאין לו כל כוונות התרחבות וכיבוש. להזכירכם - זה לא נאמר בשנת בחירות, גם לא תחת לחצים כלכליים מאמריקה.
|
|
|
|
| |
|
|
| אחד העמודים עליהם חקוקים הצווים של אשוקה | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נאה דורש ונאה מקיים. אשוקה דיבר על מוסר ממלכתי ומוסר פרטי. הראשון התייחס למינהל המבוסס על מה שיביא לחברה יותר צודקת, השני היה עידוד הפרט לתרגול רוחני. כל הדברים הושתתו על ערכים בודהיסטים כמו חמלה, צניעות, סובלנות וכבוד לכל היצורים החיים.
אשוקה עצמו קיים מסעות עליה לרגל למקומות קדושים לבודהיסטים, היה בקי בכתבים והמליץ על חלקים מהם לקהילת הנזירים. הוא קיווה שיוכל להשפיע על כל אחד לתרגל את דתו כפי שהוא תרגל את שלו, מבלי להיות קנאי לאמונתו ותוך גילוי סובלנות כלפי דתות אחרות. את הרפורמות שהנהיג בממלכתו ראה כחלק מחובותיו כבודהיסט.
אחת הרפורמות הידועות והמהפכניות לאותם ימים היתה במערכת המשפט. אשוקה רצה מערכת צדק יותר הוגנת, פחות נוקשה ופחות פתוחה להתעללויות. לראשונה קיבלו הנידונים למוות זכות לערער על גזר הדין שלהם, לאסירים האחרים ניתנה האפשרות לחנינה. משאביה של המדינה שימשו לעבודות ציבוריות: צמחי מרפא יובאו וטופחו, בתי מרגוע נבנו, בארות נחפרו במרווחים קבועים ועצי פרי וצל נשתלו לאורכן של הדרכים הראשיות, מערכת המים וההשקיה פותחה.
גם חיי הטבע ולא רק אזרחי המדינה ורווחתם היו על סדר היום. מי שהצטיין כצייד בנעוריו אסר כעת על ציד של מיני בעלי חיים מסוימים, הגדיר שמורות טבע ואסר על התעללות בחיות בית. בתקופתו של אשוקה רווחה הצמחונות בהודו. הוא, שהיה בעברו כובש אכזר, הגדיר כעת בין מטרותיו את ההגנה על בני כל הדתות ואת קידום וטיפוח ההרמוניה ביניהן.
אשוקה הקים בכספי הכתר 18 בתי חולים, ובהתייחסות לראשית המאמר הזה נציין גם שהוא שלח נזירים לכל רחבי הממלכה ומעבר לגבולותיה שישמשו כמורים.
בין הערכים שהנחיל אשוקה, את כולם לימד הבודהא כ-200 שנה לפני כן, היו: כבוד כלפי הורים, מבוגרים, מורים, חברים, סגפנים וברהמינים; נדיבות כלפי עניים ומתן תרומות לנזירים, לסגפנים לחברים ולקרובים; אי פגיעה בחיים מכל סוג; מתינות בהוצאות ומתינות בחסכנות; יחס נאות לזולת חשוב יותר מקיום טקסים מפני שהוא מפתח סובלנות וכבוד הדדי; חינוך לערכים שעיצבו את חייו של אשוקה עצמו: נדיבות, ביקורת עצמית, דיבור אמת, הכרת תודה, טוהר של הלב, חדוות עשייה, נאמנות, שליטה עצמית, אהבת הדהרמה.
אחד מעמודי האבן אדירי הממדים של אשוקה (עמוד מספר 2) הוקדש לדרך האמצע, שיעורו הראשון של הבודהא.
ההיסטוריון אדוארד ד'קרוז תיאר את הדהרמה כדבק ששימש לאיחוד חלקיה ההטרוגניים של האימפריה המאורינית. הבודהיזם התפשט מאוד בתקופתו של אשוקה, אבל הודו, אז כמו היום, היתה ביתם של בני דתות ואמונות רבות ושונות. במשך דורות המגוון הדתי והאתני, יחד עם מערכת הקסטות, בלם את ההתפתחות החברתית באזור, הדהרמה בתקופתו של אשוקה הצליחה לגשר על הפערים ולחבר בין המלך לנתיניו, סייעה לכך דרכו של אשוקה לפנות אל אנשיו מבלי להתייחס לשיוכם הדתי או לקאסטה שלהם. ההתעלמות ממערכת הקאסטות היתה לא פחות מאשר נועזת ומהפכנית. המנהיג הבא שקרא תיגר על מערכת המעמדות ועל הקנאות הדתית היה גאנדי, 1300 שנים מאוחר יותר. גם הוא בער באש האידיאולוגיה והצליח לאחד את יושבי הארץ רחבת הידיים, מרובת הלשונות והדתות.
כדי לוודא שצוויו ודבריו החקוקים באבן אכן מיושמים, אשוקה הנגיש את עצמו לעם ויצא לסיורים תכופים, הוא גם ציפה מפקידיו להתנהגות דומה. האימפריה היתה מחולקת לארבע פרובינציות שבראשן עמדו מושלים שנבחרו לפי כישוריהם ולא לפי מעמדם ונהנו מיד חופשית בניהול השלטון.
אשוקה עזב את חייו כאשר היה בן 72. בניו עסקו בהפצת הדהרמה, אבל נכדיו רבו על כס השלטון, ואילו אשתו לא הסתגלה לדרכו הסגפנית. יש אומרים שמאס באורח החיים שלו ובימיו האחרונים יצא כנזיר מלווה במורהו למסע עליה לרגל.
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במדינת היהודים לא יקום לעולם כנראה מנהיג שיפיץ את הדהרמה. זה בסדר, בארון הספרים היהודי יש מספיק חוכמה להפיץ ולאמץ. לא צריך להיות תלמידו של הבודהא כדי לרצות בטובתם של בני אדם או כדי לנהוג בסובלנות, בכבוד ובחמלה גם כלפי מי שאינם דומים לשליטים באמונתם, השקפתם, צבעם או במצב חשבון הבנק שלהם (ובהזדמנות זאת מברוק קטן לראש עיריית שדרות אלי מויאל, הפוליטיקאי הראשון ששמעתי אי פעם משתמש במילה חמלה, למרות שאולי יהיה לו קשה ליישם אותה כשלצידו הגנרל).
אם שליטי הארץ הזאת יפעלו ברוח האמתית של היהדות, שתמיד טיפחה את הלמידה את ההגות ואת חיי הקהילה, אולי גם לנו יהיו מקבילים מודרניים לעמודי האבן העתיקים, עליהם נקרא, למשל, את המילים הכתובות בתהלים ל"ד:
מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אוֹהֵב יָמִים אוֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב.
נְצֹר לְשׁוֹנְך מֵרָע וּשְׂפָתֶיך מִדַּבֵּר מִרְמָה סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.
אשוקה בטח היה מסכים לחרוט אותן על אחד העמודים שלו, לא?
| |
|
המלך אשוקה כבש, רדה, הרג והחריב עד שנפל לו האסימון. הוא ויתר על הכוח לטובת הרוח והחל לנהל את ממלכתו על פי עקרונות הבודהיזם. ההודים גאים בו עד עצם היום הזה | |
|
|
|
דפדף בניו אייג' |
| |
שחר שילוח
19/5/2005 19:34 | | |
|
|
|
|
|
במהלך איסוף החומר לכתבה הזאת הקלדתי את שמו של המלך ההודי
בשדה הטקסט: אָשוקָה. שלחתי את גוגל לחפש ולהפתעתי הונבה רשימה לא קצרה של אתרים ישראליים בהם מופיעה המילה. עוד מצאתי, שביותר ממקרה אחד או שניים לא היתה כוונה להזכיר את המלך הנודע ושבעצם מדובר בטעות כתיב: ילדות אשוקה במקום ילדות עשוקה.
אם שליטי הארץ שלנו יביאו לכדי מימוש את מה שהם זוממים, לצאצאים רבים של נתיניהם תהיה ילדות עשוקה, אבל הם לא יידעו אם היא עשוקה בע' או בא', ספק אם יזהו את המילה הזאת בכלל. נדרשים קיצוצים? זה תירוץ עלוב וקלוש. הסיבה האמיתית לייבוש האוניברסיטאות ולפיטורי המורים היא יצירה הדרגתית ומכוונת של עם נבער מדעת. באנשים בורים הרבה יותר קל לשלוט.
יש בהיסטוריה דוגמאות של מנהיגים שבחרו לעשות זאת אחרת. אחד מהם הוא אשוקה, שמהמאה השלישית לפני הספירה ועד היום לא כבה אורו.
"בהיסטוריה של העולם היו אלפי מלכים ומושלים שקראו לעצמם הוד מעלתו, הוד רוממותו, הוד מלכותו וכן הלאה. הם זרחו לרגע חולף ונעלמו באותה המהירות. אבל אשוקה זורח וזורח כמו כוכב זוהר, אפילו עד היום", כך כתב הסופר האנגלי ה.ג' וולס, מי שחיבר בין היתר את "מלחמת העולמות", כותב חכם, בעל מודעות חברתית ותפיסה רוחנית יוצאת דופן. אם וולס היה מתאפק מעט ונפטר שנה אחת מאוחר יותר - הוא הלך לעולמו ב-1946 - הוא היה מגלה שצדק וגלגל הדהרמה, סמלו של אשוקה, מתנוסס בגאווה במרכז הדגל של מדינת הודו העצמאית.
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אשוקה נולד ב-304 לפני הספירה כבן לשושלת מאוריה. כמו סידהרתה גאוטמהלפניו וכמו מילָרֵפָה אחריו הוא לא ינק בודהיזם משדי אמו. למעשה, אשוקה, שפירוש שמו הוא "ללא צער", התחיל די רע. כבן למשפחה של כובשים הוא פילס את דרכו לצמרת באלימות ועד שעבר התמרת תודעה הותיר אחריו לא מעט דונמים של אדמה חרוכה ומגואלת בדם.
סבא של אשוקה, צ'נדרָגופּטה, עסק בנחישות בהרחבת גבולות הממלכה שלו מבלי לדעת שובע, אבל תוך מזעור הסכנות. הוא נהג לערוך מסעות אל המדינות השכנות ולבדוק מי מהן אינה מפותחת דיה כדי להתמודד עם צבאותיו. מדינות שסומנו כחלשות מספיק בשביל שכוחותיו, שלא היו חזקים באורח יוצא דופן, ישתלטו עליהן תוך יום אחד - נכבשו. אכן, צ'נדרָגופּטה הרחיב את הגבולות לכל הכיוונים והיה הראשון ששלט על הודו המאוחדת. מושכות השלטון הועברו לבנו בּינדוסָרָה, שכמוהו המשיך להילחם, חיזק את הצבא ושלט בממלכה שהגיעה לממדים שטרם נודעו כמותם באזור. כאשר בּינדוסָרָה חלה והגיעה העת להעמיד יורש במקומו, אופיו הסוער של הנסיך אשוקה החל לקבל משמעות היסטורית.
הוא היה נער שובב ומרושע, צייד מצטיין, אמיץ, נועז ושוחר הרפתקאות. עוד בטרם הפך למלך היה אהוב על שרי הממלכה ונתיניה. לאחר מות האב החלה המלחמה על ירושת כס השלטון שנמשכה כשנתיים. חייהם של כמה מאחיו של אשוקה קופחו בהתנקשויות מהן הוא הצליח לחמוק, אם לא היה האחראי להן בעצמו.
בשנת 274 לפנה"ס אשוקה הפך לשליט הממלכה והראה שכשמו כן הוא, חסר צער. הוא נשאר חסר צער וחסר רחמים עד לקרב בקָלינגָה, שם מתחיל החלק הטוב של הסיפור הזה, אבל בינתיים אנחנו עדיין בחלק הרע. אשוקה לא נטש את את הכוחנות גם כאשר היה כבר ישוב על כס השלטון. כדי להפעיל את משטר הדיכוי שלו, המלך החדש הורה על ענישה חמורה גם עבור הפרות הסדר הקלות ביותר. בקרב העם הילכו קולות על דרכיו חסרות ההיגיון של השליט הצעיר, אך הוא היה צמא לנצחונות ולאו דווקא לאהדת הציבור והסתער על יעדי כיבוש חדשים, ממשיך את המורשת המשפחתית.
שלא כמו צ'נדרָגופטה הזהיר, אשוקה החליט להילחם גם בממלכות שסבו נמנע מעימות עימן בשל כוחן. אחת הממלכות היתה קלינגה (המזוהה היום עם מדינת אוריסה בהודו) לה היה גבול משותף עם ממלכת מאוריה וחסמה את הגישה ממנה לרוב אזור נהר הגנגס | | |
|
