הימור מסוכן - חלק ד'

הידיעה שהוא עומד להיות אב היכתה אותו בהלם, ואושר שלא ידע איך להכיל בתוכו. הוא בכה וצחק בעת ובעונה אחת. "איך את יודעת שזו בת?"

"אני יודעת!" כל כך נחושה, כל כך בטוחה.

"ואם זה בן?"

"זו בת!!" התעקשה. והוא חייך באושר, שוכח לרגע את הכל. "כמובן שתצטרך להתחתן איתי!" חייכה.

אריק חיבק אותה, מתעלם בקושי מהכאב בצלעותיו. כשנשך את שפתו התחתונה שכח שגם היא פצועה ונאנח בכאב. "אתה נראה גרוע," אמרה עכשיו ברצינות תהומית ומבהילה, וכמעט יכל לראות את דמותו המפורקת בתוך עיניה.  "ואני לא מוכנה שתיקח אותי לחופה בצורה כזאת, אתה חייב לקחת את עצמך בידיים!"

הוא הביט בה באהבה. "תתחתני איתי?"

נורית קמה בנחישות והחלה מסתובבת בחדר, מחשבותיה רצות מנסה למצוא פתרון. "אני אדבר עם אבא שלי, אני אבקש ממנו הלוואה ..."

עיניו הצטמצמו כאילו בכך יכל לאמץ את מוחו ולהבין לאן היא חותרת.

"כמה אתה חייב?!" שאלה ישירות.

לא היה טעם לשקר לה, "הרבה..."

"כמה זה הרבה..." היא גם לא עצרה כדי לנזוף.

והוא נקף בסכום. עווית קלה עברה בשפתיה לשמע הסכום הגדול, הם יכלו לעשות עם הכסף כל כך הרבה דברים, כמו לארגן חתונה, צלם ודי ג'יי... מחשבותיו החלו להשתולל, לפתע היה מבולבל.  לקנות לילדה עגלה... הוא עומד להיות אב, והוא הציע לנורית נישואין. כלומר, לא בדרך שרצה, לא בצורה רומנטית שכל כך הגיע לה. אלא בדרך כל כך עלובה ורכרוכית.   

הנחישות שלה, הגבורה בה טיפלה בעיניינים חיזקו אותו. כמו ילד שמתנחם בזרועות אימו, חש ביטחון ואהבה לאישה היחידה בחייו. אחרי שיגמור עם כל הבעיות, נשבע שיהיה בעל ואב, למופת.

אבל הדברים לא הסתדרו בדיוק כמו שרצה, אביה של נורית לא היה בארץ, הוא נסע לאחת מנסיעות העסקים הרבים שלו. והשעה שבה היה אמור לפגוש את קורליאונה ושותפו התקרבה בצעדי ענק.

נורית נרדמה לקראת חצות, השקט בדירה הלחיץ אותו בצורה לא הגיונית. הוא ירד מהמיטה, נפרד בצער מתוך זרועותיה העוטפות. צעדיו נבלעו בשטיח, ליבו הלם בכוח מאיים לפרוץ החוצה מבין צלעותיו כששלח יד לעבר התיק של נורית והוציא משם את פנקס הצ'קים שלה...

אריק רצה לגמור את הכל מהר, ועכשיו. קורליאונה היה רגוע בצורה כזאת שלא כל כך אהב והדאיגה אותו, ופתאום שם לב שז'ק הצולע איננו, וזה קצת הכניס אותו לאי שקט, מי יודע מה הם מבשלים לו.  "אני רוצה שנסיים את הכל..."

"אתה רוצה...?" נשף קורליאונה עשן סמיך וריחני. "גם אני רוצה." רכן לעברו באיום. "אבל לא כשאתה עושה ממני צחוק. אני לא סבלני בדרך כלל... אבל אתה..." היסס. "אותך אני מחבב..."

אריק לא היה בטוח מה זה אומר, אבל בכל זאת חש מוחמא בדרך מעוותת כלשהי.

קורליאונה הרהר, ובהה בעשן המיתמר של הסיגר העבה שלו. "אני אעשה איתך עסקה." פנה אליו לבסוף.

אריק לא ידע אם זה גרוע יותר מלהיות חייב לו כסף, מה שזה לא יהיה המתין לשמוע במה מדובר, ויחל בכל ליבו שנורית לא התעוררה בינתיים וגילתה שהוא איננו. הוא הבטיח לה, והוא מתכוון לקיים את הבטחתו. ההבנה המטורפת שנורית חשובה לו והוא אוהב אותה יותר מכל דבר בחייו, שטפה אותו והיכתה בו בכל הכוח ללא רחמים, ידע שנורית, אם ילדו שעומד להיוולד היא המרכז של חייו, מרכז הוויתו,  יותר מכל בן זונה שמסתכל עליו כאילו הוא אלוהים. 

"אני אוותר לך על כל החוב...." אמר קורליאונה. "בתנאי..."

נדמה היה שהוא חולם, מאות אלפי שקלים... ככה סתם, פוף! בקלות כל כך הוא מוותר.

"אני לא מבין..!" שום תנאי שבעולם לא עלה כרגע בתודעתו, שום דבר שיכל לעשות עבורו עד כדי שיוותר לו על החוב. מאחורי הפשטות של המילים הסתתר משהו...

חייב היה להסתתר משהו, אחרת... אין לזה הסבר הגיוני.

דון קורליאונה לא ענה מייד. הוא קם בקלילות, וניגש לשידה שעד לפני רגע לא הבחין בקיומה. הוא הוציא משם מזוודה מלבנית וקשיחה. מזוודה שחורה ולא רגילה, בעלת מנגנון דיגיטלי שדרש קוד לפתיחה. הניח אותה בחרדת קודש על השולחן שהפריד בינהם, ושאף לתוכו עוד קצת מהניקוטין הרעיל. "הקוד הוא 982- V." 

אריק בהה בו בטיפשות. "לפתוח?"

קורליאונה הנהן.

אריק הקיש את המספרים, ופתח את המזוודה.

קריאת הפתעה נפלטה מפיו.