מצאת אותי

מצאת אותי מתחת לפנס רחוב אמצע הלילה

אימצת אותי אלייך

חייכת חיוך רחב מלאה דאגות

מצאת אותי ככה מואר מאורות של אחרים

מצאת אותי כשאני יושב על מדרכה שאנשים דורכים

אך לפני שאת לוקחת אותי אל זרועותייך

תני לי רק לבדוק שלא השארתי דבר

שלא השארתי איזה רגש קטן בתוך קופסא גדולה

שלא שכחתי איזה מעיל ישן

שיחמם אותי בנוסטלגיות

גידלתי פעם עץ בין חריצי המרצפות

אך הוא נבל משתיקת הרחובות

נסדקה מרצפתי תחתי

ולשם נפלה דמעתי שהתייבשה מהר

מכל דורך מכל עובר

ואת ,את לקחת אותי אי שם בלילות

בדיבור חופשי עירום

כאילו לא שייכת לרחוב החיים הזה

כאילו נזכרתי פתאום

שמתחת קיר בטון

בצומת של חלומות

ברחוב החיים

שם גרתי בין מדרכה ואנשים