גבולות

נפשי כלואה בגוף של זר,

משחרת לחירותה בצלם מוכר,

זהותי על ברכיה,

סוגדת לי, אלוהיי.

אהבתי, פשוטה,

מתחבקת עם הבריות,

חורטת לבבות על עצי פירות

ומלקקת לאיטה את הסוכר.

אני יודעת שאין חרטה,

מעשיי אשליות מוזרות,

מסתירות זהויות מוכרות,

הבט, סיפרו לנו שקוראים להן אהבות.

מתחילות ונגמרות דקות,

אוי כמה מוזרות,

מחשבות מזעזעות את הקירות,

מי בכלל רוצה גבולות.

כל הזכויות שמורות לרון אביטל ©
All rights reserved to Ron Avital  ©