משבר כתיבה

זה קשה להיות במשבר של כתיבה,

אין נושא להזכיר, רעיון לפתח.

כעסים מימי התיכון, חטיבה הם רודפים את נשפי, מחביאים המפתח.

יושבת בחושך, עם עט בידי,ונושמת עמוק את הדיו שבפנים,

מרגישה איך צצות המילים, הפנינים,

הדמעה על האף

מלטפת הדף

וקשה לי כל כך...

לדעת שיש עוד שורות למלא, וסודות להחביא..

שאיש לא יגלה.

הייתי עושה אהבה עם האוכל.

עם כל התשוקה והאש שבתוך.

נוגעת, נושכת, מוצצת, שורטת,

קורעת אותו בלי למשוך או לחתוך.

הייתי הולכת לקצה הרחוב

ובוהה באינסוף החופים, השבילים,

ורציתי כל כך רק לגדול ולכתוב,

לחרוז, לעשות אהבה עם מילים.

לשבת בחושך עם עט שביד, לחפש משפטים שילטפו את העור,

למלא מחברות ורק לא לעצור-

ולזכור

שאני עוד לבד.