הדחליל

 

 

הדבר קרה בכפר קטן באפריקה בו התפרנסו התושבים מחקלאות ,היו להם שדות בוטנים או תפוחי אדמה, אורז ועוד  

לברהמה סאהו היתה משפחה גדולה הם גרו בקרבת ההר ממש בפאתי הכפר שם היה להם שדה.
כל המשפחה עבדה בשדה כל היום , ובערב הלכו לביתם, בקצה השדה כדי לבשל לעצמם ארוחת ערב ולנוח מעמל היום

לאחר הגשמים היה היבול מוכן לקציר. כולם שמחו מאוד לבוא הקציר והתכוננו לאסוף את היבול עליו עמלו במשך זמן רב כל כך
בבוקר הגיעו לשדה להתחיל לקצור והנה ראו שחסר היבול בחלק ניכר מהשדה. מישהו קטף אותו לפניהם. הם התפלאו מאוד , הלכו לכפר לשאול , סיפרו לכולם שחסר להם חלק מהיבול ושאלו מי יכול היה לקחת את יבולם

לאחר שלושה ימים של תהיה וחוסר הבנה לקח אחד החברים את ברהמה סאהו למאראבו. הוא בודאי יוכל לסביר את המתרחש.
המאראבו הסתכל בצדפי הקורי ואמר לו

 – "השדה שלך ליד ההר? אם ככה זה ברור. מי שלקח את היבול לא היה בן אדם אלא שד הנקרא "שניה"

 יש לו ריח מסריח, הוא חי במערות. בהרים ,והוא לוקח את יבולך .אינני יכול לתת לך שום קמע או שיקוי כנגדו אלא רק תכנית פעולה סודית .בלילה יוצאים השד וילדיו וגונבים לך את כל היבול .ומחביאים את זה במערה שבהר. אסור לגעת בהם כי אז גם אתה תסריח במשך הרבה זמן. ויהיו לך פצעים. לפעמים הם באים לכפר ושמים אצבע בתבשיל ואף אחד לא מבין מה קרה לתבשיל שהוא מסריח ואינו מעורר תאבון. וכולם סובלים מבעיות קיבה

והתכנית היא- לך ומצא שני עמודי עץ , שים אותם בהצלבה אחד לשני כמו צלב. למעלה תשים כובע . קח בד לבן לעטוף את כל המקלות ובקצוות שים בד שחור .את הדמות שבנית קח ולך לשדה והתקרב לכיוון ההר כאשר אתה משמיע הלמות תופים מרתיעה.
עשה זאת במשך היום כאשר השדים ישנים. גש עד המערה חפור בור תקע בתוכו את הדמות וחזור לביתך. לא יחסר לך יבול במשך השבוע הבא.
האיש מלא את כל דברי המאראבו . ואמנם-הכל היה בסדר, לא חסר לו יבול במשך שלושה ימים. הוא הלך להודות למאראבו על עצתו. המרבו שמח שהתכנית עבדה ואמר- עכשיו לך ומצא אנשים שיעזרו לך להיפטר סופית מהשדים. התכוננו לרגע שתראו את הדמות שבנית נופלת ואז תגברו עליהם. הוא נתן לו תרופה כנגד הסרחון

בלילה השד רצה לצאת החוצה ומיד ראה את הדחליל הגדול ופחד לצאת והזהיר את ילדיו לבל יצאו. ביום השני הסתכל השד החוצה ועדיין ראה את הדמות המאיימת ולא יצא . גם לא משפחתו. ביום הרביעי ראה השד שילדיו גוועים ברעב והחליט לדבר עם הדחליל מלב אל לב.
הוא פנה אליו רועד מפחד כאשר חצי גופו מתחבא בתוך המערה ומוכן למנוסה מהדמות המאיימת.
ואמר – "מי אתה ? מה רצונך? לך מכאן כדי שנוכל לצאת!

הדמות לא ענתה.
הוא התקרב לדמות בעודו ממשיך לדבר אל ליבו:

'ילדי גווועים ברעב, אנו רעבים, כבר שבוע ימים לא אכלנו ולא שתינו, אני מצטער על כל מעשי הרעים, מהיום אעשה רק טוב לכולם, אנא ממך, זוז ותן לי לצאת
הדמות לא זזה .
הוא יצא מהמערה בחיל ורעד והחל להסתובב סביב הדמות כשהוא מקלל ומאיים על הדחליל שיסתלק מכאן.
הדמות לא הגיבה .
אז אזר השד את כל אומץ ליבו ונגע בדחליל וראה שזה רק חתיכת עץ.
אמר לעצמו – כל המשפחה שלי סובלת וגוועת מרעב בגלל חתיכת עץ??!?
בואו ילדים ,בואו וראו ממה חששנו כל השבוע .
כל משפחת השדים יצאו החוצה הפילו ורמסו בזעם את הדחליל .

משראו אנשי הכפר שהדחליל נפל הגיעו עם מקלות ותופים והמולה, התנפלו על השדים והבריחו אותם אל תוך המערה וסגרו היטב את פתחה לבל יצאו שנית.
מאז לא מטרידים השדים את החקלאים.