http://www.ymarton.com/id14.html

"כבדרך אגב"

שירים

יודי מרטון – 1995-2007
שלום רב,

לאורך שנים רבות כתבתי שירים, בעיקר עבור אשתי היקרה שלומית, שירי "הכבדרך אגב" נכתבו לפי מצב הרוח ששרה עלי באותו הרגע ולפי הסיטואציה שחוויתי (שלא בהכרח תמיד זכורה לי...).

המשמעות היא בעיני הקורא, והאינטרפרטציה תלויה אך ורק רק בו.

והיה ובכל זאת תשאל השאלה מה בדיוק התכוון המשורר אתם תמיד מוזמנים לשלוח אלי דוא"ל

אל: – [email protected]

אין מחשבות על בריאה

שום יצירה חדשה

רק הזרז שפעל

שבעה ימים

ונשכח.

ואחרי חמשת אלפים שנות

כשההוא זורם בספירות אחרות

שוכח ולא מהרהר בהישכחות.

ואנו בונים זיכרון,

מפואר אצילי לא רציונאלי במאום

על אין, על שום כלום דבר

ותילי התילים

כבר אינם.

ככתוב בדברי הימים.

ואולי.

אבל המפץ הגדול חי וקיים !

קימה / יודי מרטון

עת חשתי את הבוקר

וסרעפי חלומות נגוזו

וצינה חדשה בגופי נוגעת

וזה קריר.

ושמיכות הפוך צננו

וזוגיות המיטה נסוגה,

אז נפשרתי    קלות

וכולי נמרצות.

ואת כה יפה, ובאין מרגוע

וחולה כה זמנית

ואנרגיות של מדוע, ועכשיו פעלתי כי כבר

יש בך מתמיד.

ונוחי קצת אהובתי, מסרי גופך לנחת

עדני עצמך לכסות

לרביצת היום, לבריאותך

חשובה היא לכל.

והחינוך אינו על פי הפחת, והכל

שם תיפקודים.

כי את כאן נחה, אבל העולמות ממשיכים.

צרכים / יודי מרטון

נכונה מעמד לצורכי מאבק,

איתן שכך בדברו, ודורש.

שבילים שבילים מסומנים כלבן

בקצה עומד בולט בהעדרו

מראות מראות, ככבליו

חותכים בגופו כי יבש, מחייה נפשו.

ובורר עצומות

ובונה מחדש כלבבו

למענו, כי רצה שבורא יצור למענו

חלופות.

משונות ככל יכולתן, מדומיין ממנו ולא

אלוהו.

וניתן לו בדרך שאפף מובילה במירוצו.

נדמה לי שיש ויש גם וגם בתוכו

והיה משכבו לבבו.

נעלם/ יודי מרטון

ומחזק דברים נעלמים,

ויוצר אין ספור עלמות, מחפשות נואשות.

ומטבע דברים, ישויות מתקבצות

וגורמות לעכבות מתמלאות, אוהבות.

ומאמר כואב שוכתב, כי נכתב לפני שמגיע,

ונרצה אותו הסתר במראותיו.

מנגנון סתרים, יפתח ויפתח

את פי של אין איש עכשיו, ויפרח צפונותיו.

מחמלי נפשי אנא דברו

ואמרו, צרפו לבן אובד,

אשר מפריע לנבון.

נאמניו אוחזים בכבלי מזבח

מפצירים לכולנו, לחשוב שכמותנו

מוכרחים עכשיו.

מדברים גבוהה ומחזיקים בנמצא לצורך

הבל דברים שאמרו

הם המחזקים דעתנו עכשיו.

שיר דמוי/ יודי מרטון

בעיר הזו, האורות דולקים

והפסקה אין, ואני מחפש שקט בעיניים

וזוהר רחוק של דמדומים.

עודף אנרגיות, לא מזור לנפש פעילה

וזרימה מתמדת בתל אביב,

עם שוחות של בארים

ויין מתמידים.

וגל מתנפץ, מחפש משמעות

ועין רוגעת בהסתכלות של עייף

והכרך הזה פועם מידית,

וחיפאי של רגע

בורח עם פגע.

אני מורגל באחרת, בנוף של שקיעה רגועה

ואולי אמות בן מאתיים

תוך פרץ עצמי

של יצירה כבירה.

רגע לפני סיום/ יודי מרטון

רגע לפני סיום, בונה פרק עצמי, מסיים

מחכה לבאות ורוצה נפלאות, ודורש.

יודע שהזמן מתבטל לפעמים

לצורכי הצרכים.

וגלישה איטית על גלים רוחפים

שזורמים לייעוד שמעבר - מתבצע.

וחולם שבבית בין נורמטיבי לדמיון

אני זה שחוצה,  אני זה שרוצה לסמן

כי גבול עליון איין, כי לזה הרגע,

חיכיתי

ובצעתי.

ותרומתה ניכרת, כי ללא זוגתו לא יודע

כיצד.

ומשלים ופועל ואינו חותם.

ומתחיל זיכרון מחדש !

וזוכר.