סדק במראה

יושבת ובך צופה, אך לא רואה דבר

אתה כפוף בתוכך ואושרך עקר

מלא כאב דמעות ועטוף תוגה

נפש עדינה, שברירית וכה פגועה ורפויה  

יש סדק במראה שעל הקיר

ואני לא יכולה אותך להכיר

אתה נראה לי היום שונה  

יושב דומם ומרוכז בעצמך ואינך עונה

לא אותה ארשת פנים לא אותו מבט

לא אותו חיוך שגורם לי לשכוח הכול לרגע קט

לא אותו גומת חן קטנה

האומנם יש סדק במראה?

דרכים מצטלבות דממה

הכול שחור, נובל שממה

יד עוזבת את אחותה תאומה

והמילים מבוששות נחמה

סכין חודר עמוק

כל כך חזק, ואין כוח לצעוק

רק נוהה היא למשמע הלחש המתוק

אך הוא כבר אי שם באופק הרחוק   

יושבת ובך צופה, אך לא רואה דבר

אתה כפוף בתוכך ואושרך עקר

מלא כאב דמעות ועטוף תוגה