מוֹרַת דֶּרֶךְ

דְּמוּתֵךְ מַזְהִירָה מוּלִי

בְּעָצְמַת הֲוָיָתֵךְ.

מִדִּמְעוֹתַי הִפְצִיעָה נַפְשֵׁךְ

נוֹצְקָה בִּבְשָׂרִי.

בְּצוּקָתִי קָרָאתִי אֵלַיִךְ

הֲיִי לִי מוֹרַת דֶּרֶךְ.

הוֹלִיכִינִי, בָּבוּאַת נַפְשִׁי

כִּי מִקְסָם שָׁוְא סִמְּאַנִי

וּבְשָׁבְלוֹ שִׁיֵּר לְמַעֲצֵבָה

הַלְמוּת לֵב עָשֵׁן,

שׁוֹתֵת וּמְטַפְטֵף

בִּכְסִיפָתוֹ אֶל הַמַרְגֵעָה.

אֶל חָסְנֵך אִוִּיתִי וַיִתְבּוֹשֵׁשׁ

וְהַלֹּא צָרוּב בְּעַצְמוֹתָי,

בְּתַעֲצוּמוֹת נֶפֶש יִתְכּוֹנֵן

לִקְבֹּץ אַלְפֵי רְסִיסָי

מִבּוֹר שָׁאוֹן, מִטִּיט הַיָּוֵן

לְהָקִימֵנִי שוּב עַל רַגְלַי.

©דורית גפן – כל הזכויות שמורות

אוקטובר 2007