האביב בשיאו השמש זורחת במרום. בחוץ חמים ונעים ואין צורך יותר ללבוש סודר או מעיל. ביום שכזה חזר מיקי – תלמיד כיתה ג' – נרגש מביה"ס ואמר לאמו: "בשבוע הבא אנחנו יוצאים לטיול בהרי ירושלים." ענתה האם: "נהדר".
השבוע חלף לאטו וסבלנותו של מיקי לא יודעת גבול, מדי יום, שאל את הוריו האם יום המחר הוא יום הטיול. והוריו שבו וענו לו: "עדיין לא מתוק שלי".
סוף סוף הגיע היום המיוחל. השכם בבוקר התעורר מיקי לקולה של אמו:
"בוקר טוב מיקי, הגיע הזמן לקום, יום הטיול הגיע."
מיקי קם במהירות הבזק, נכנס לחדר הרחצה התקלח מהר ולאחר שהתנגב היטב ניגש לחדרו והתלבש. לאחר מכן, התיישב ליד השולחן במטבח, שתה שוקו חם, ונגס בכריך הטעים, ומשסיים מיהר לביה"ס שחס וחלילה לא יאחר.
בשעה 08:00 יצאו הרכבים בדרכם אל הרי ירושלים. בדרך חנו במספר מקומות; תחילה הגיעו ללטרון – אתר ההנצחה לזכר חללי צה"ל שנלחמו בקרבות. משם, נסעו לפארק קנדה הנמצא ממול לאנדרטה לזכר הלוחמים שנפלו בקרב במלחמת השחרור... וסיירו באתרים הנמצאים בפארק. שם, התיישבו כל הילדים עם המורות במקום המיועד לפיקניקים ואכלו ארוחת בוקר. אחרי שסיימו לאכול נסעו אל יער בן-שמן ושיחקו במתקני המשחקים, וגם סיירו באתרים שבמקום.
בנסיעה חזרה נהנו מאוד ממראה שפע הפרחים היפים שפרחו על מורדות ההרים הכלניות, הרקפות ועוד קודם ראו פטריות מזן "אורניות" כאשר סיירו ביער בן שמן. דבר נוסף שבלט מאוד בנוף הצבעוני שמסביבם היו הפרפרים בשלל צבעים שריחפו בין הפרחים והעצים.
ב-14:00 שבו מן הטיול חזרה למתחם ביה"ס, מיקי רץ לביתו וסיפר לאמו בהתרגשות גדולה את החוויות שחווה בטיול. לאחר מכן, הלך לחדרו ושכב לנוח במיטתו. לפתע התעורר כמתוך חלום, קם, ניגש אל אמו ואמר: "אני רוצה לרכוש: את חפירה, מעדר, ומגרפה. הייתי רוצה לעשות גינת-ירק."
"בסדר", השיבה האם. מסתכלת על בנה, רואה את עיניו הבוהקות ושומעת את קולו המרוגש. אחה"צ יצאו מיקי ואמו למרכז המסחרי ונכנסו לחנות לממכר כלי עבודה, שם רכשה לו את הכלים המתאימים לממדי גופו. מיקי שמח מאוד.
למחרת הביא מיקי את הכלים החדשים לביה"ס והתפאר בהם לפני כולם:
"תראו איזה כלים יש לי! אבקש מהמורה לעשות גינת-ירק בשטח ביה"ס."
הקיפו אותו הילדים ולעגו לו "לא יצמח כאן דבר" אמרו.
"למה לא? אתם עוד תראו שכן!" אמר להם מיקי.
אך הילדים פרצו בצחוק אדיר. הם היו רבים, והרעש שהקימו היה גדול.
מיקי נעלב מאוד, כמעט פרץ בבכי, והדמעות כמעט זלגו מעיניו.
"אל תבכה," אמרה לו ענת, חברתו לכיתה.
הוא נרגע ולא הוסיף עוד להתווכח עם הילדים.
"אם אתה רוצה, נעשה שנינו את הגינה, אעזור לך ויחד נגדל גידולים שונים!"
"וודאי שאני רוצה," השיב מיקי בשמחה.
באותו ערב, הגיעה לביקור דודתו הגרה במושב בגליל. פנה אליה מיקי ושאל:
"דודה שרה, את חושבת שאני יכול בעצמי לעשות גינת-ירק?"
"בוודאי שכן, אך קודם, עליך למצוא מקום בו תוכל לגינת-ירק, ולאחר מכן, אין שום סיבה שלא תצמח." אמר לה מיקי: "מה אשתול בגינה דודה אין לי זרעים?"
"אל תדאג מיקי, אחייני היקר, אני כבר אחשוב על פתרון כלשהו."
באותו ערב ישבו דודה שרה והוריו עם אורחים נוספים במרפסת ואכלו להנאתם פלחי אבטיח מתוק. לפתע, נזכרה הדודה בבקשה של מיקי אחיינה ולקחה את גרעיני האבטיח ושמה אותם על גבי צלוחית לייבוש בצד.
למחרת בבוקר, התעורר מיקי ורץ אל דודתו. היא עדיין שכבה במיטה ונחה. "דודה שרה, יש לך כבר תשובה בשבילי?" פנה אליה ושאל.
הדודה קמה מן המיטה, ניגשה למקום בו הניחה את הצלוחית ובה גרעיני האבטיח ומסרה לו: "קח ושתול באדמה" אמרה. הסתכל עליה מיקי אובד עצות ולא ידע מה עליו לעשות. ראתה זאת הדודה הושיבה את אחיינה לצידה והחלה להסביר לו בדרך הפשוטה ביותר, איך עודרים את האדמה ומכינים אותה כדי לעשות ערוגות, ולאחר מכן איך שותלים את הגרעינים באדמה. מיקי היה מרותק והקשיב לדברי דודתו בתשומת לב רבה. לפני שיצא מביתו לביה"ס לקח עמו את הגרעינים. בהפסקה הגדולה ביקש מענת, חברתו לכיתה, שתבוא איתו למורה המחנכת כדי לבקש רשות להכשיר קרקע בכדי להכין בה גינת-ירק בחצר ביה"ס.
המורה נענתה בחיוב לבקשה, ואחרי שהתייעצה עם מנהלת ביה"ס תחילה, יצאה בחברתם לחצר על מנת להראות להם מקום מתאים וראוי בו לעריכת גינת-ירק.
לקח מיקי, מבין הכלים החדשים שאמו רכשה לו, את המעדר והחל לעדור את האדמה. האדמה היתה קשה, והיה קשה לעדור אותה, אך מיקי לא ויתר והתאמץ שוב ושוב כדי לעבד אותה. באו הילדים בריצה למקום והסתכלו עליו איך שהוא עובד ומעבד את האדמה. ראתה ענת כי הוא התעייף ואמרה: "תן לי לעדור מעט מיקי, עייפת." הסכים מיקי לבקשתה ואמר: "טוב, עדרי את קצת."
לקחה ענת את המעדר והחלה לעדור, הביטו הילדים בענת העובדת והתחשק גם להם לעזור. "תן גם לנו לעדור..." ביקשו הילדים ממיקי. בתחילה התמהמה מיקי בתשובתו כיוון שקודם לכן הם לעגו לו, הוא חשב לעומק והחליט לסלוח להם, ואמר: "בבקשה עדרו!" לפי התור החלו הילדים לעדור ועד הצהריים היו הערוגות מוכנות לזריעה. לפני שזרעו מיקי וענת פוררו את האדמה הקשה במגרפה ולאחר מכן החלו זורעים את גרעיני האבטיח שהביא עמו. גם יתר הילדים ביקשו לזרוע.
"אני רוצה לעשות זאת בעצמי" אמר להם מיקי. "תן גם לנו, גם אנחנו עזרנו לעדור את האדמה, תן לנו לזרוע לפחות גרעין 1", המשיכו הילדים והתעקשו.
מיקי נתן לכל ילד גרעין אחד על מנת שיוכל לזרוע גרעין אחד בודד, למזלם היו מספיק גרעינים עבור כולם וכל ילד הספיק לזרוע 2-3 גרעיני אבטיח.
לאחר שזרעו שבו לכיתות. למחרת בבוקר רצו הילדים אל גינת הירק שבחצר;
הם רצו לראות האם כבר נבטו הזרעים. אך, כמובן לא יכלו הזרעים לנבוט כל כך מהר. עבר שבוע ועדיין לא נראו סימני נביטה בגינת הירק.
"עלינו להשקות את הגינה רק כך ינבטו הגרעינים מהר יותר" אמרה ענת ומיקי הסכים איתה. רצו אל המורה וביקשו מזלף בכדי להשקות את הערוגות.
המורה הביאה להם מהמחסן 2 מזלפים, גדולים יחסית. הם השקו מדי בוקר את הגינה ונעמדו להסתכל עם בצבצו נבטים מתוך האדמה. עברו שבועיים, וגם שלושה שבועות חלפו מאז הזריעה ועדיין לא נראו סימני נביטה בגינה.
ניגשו מיקי וענת אל המורה ושאלו: "מדוע הזרעים לא נובטים? וודאי זרענו אותם הפוך". השיבה להם המורה: "ילדים יקרים, זרעים או גרעינים לא נובטים מהר, לוקח הרבה זמן עד שתראו נבטים חכו בסבלנות".
הילדים החלו להקניט את מיקי ואמרו לו: "איפה האבטיחים שהבטחת שנאכל, עבדנו קשה לשווא!" המורה שמעה אותם מתנהגים כך והעמידה את הילדים המקניטים במקומם.
מיקי החליט להסיח את דעתו מגינת הירק ושיחק בחצר ביה"ס בחברת הילדים. כעבור מספר ימים עבר מיקי בסמוך לערוגות העזובות וראה כי הן התכסו בשכבה ירוקה. "הגינה הצמיחה עשב!" הודיע מיקי לענת שבאה אף היא לראות.
"אלה הם האבטיחים שלנו" קרא מיקי בקולי קולות.
באו הילדים לשמע הצעקות. "אולי אלה לא אבטיחים?" אמרו מספר ילדים.
"אתם עוד תראו שאלה הם כן האבטיחים, דודה שרה אמרה שאלו הם גרעיני אבטיח, אז יצמחו כאן אבטיחים", השיב לאותם אלה שפקפקו בדבריו.
הילדים החלו שוב להשקות את הערוגות, ומקץ שבועיים החלו לנבוט גרעיני האבטיח, ולאט, לאט הפך המקום למקשה אבטיחים. לקראת סוף שנת הלימודים נראו בגינה שבחצר ביה"ס אבטיחים גדולים וירוקים, קטפו אותם הילדים והניחו על גבי ארבע מריצות גדולות, שהביא להם השרת. על המריצות הונחו זה על גבי זה כ-40 אבטיחים, מעשה ידיהם של מיקי ענת ושאר הילדים.
בהנהלת ביה"ס התנהלה שיחה ערה בין המנהל וצוות המורים, והוחלט שלכל כיתה יינתן אבטיח אחד ובכיתה של מיקי וענת יינתנו שני אבטיחים.
"הכול הודות למיקי שלנו, לולא הוא לא היו לנו כעת אבטיחים" אמרו כולם פה אחד. שמחה וצהלה גדולה נשמעה בין כתלי ביה"ס, ובכיתה ג', בה למדו מיקי וענת השמחה היתה שבעתיים. מסיבת סוף השנה היתה נהדרת; נערכו מסיבות כיתתיות, ובכל כיתה בין יתר הכיבודים שהוגשו למורים ולתלמידים היו גם קוביות אבטיח אדום ומתוק, בכיתה של מיקי וענת הכמות היתה כפולה.
במסיבה המרכזית בהשתתפות ההורים ואורחים אחרים בין התרכובות שהוגשו פרט לעוגות והעוגיות ובקבוקי המשקאות הרבים היו גם 24 אבטיחים, שהוצגו תחילה בכניסה לאולם. לאחר מכן, חולקו בין האורחים באירוע החגיגי והמשמח.
כל הזכויות על היצירה מעשה באבטיח שייכות למחברת היצירה©
היצירה פורסמה לראשונה בתאריך 13/10/2007
