אם הייתי יכול להיות בשני מקומות בו זמנית הייתי בוחר להיות איתה בשני המקומות גם יחד. אביבה מדהימה אותי ביכולתה להיות בכל מקום ולהספיק את כל מה שחשבתי וגם מה שלא עלה עדיין בדעתי.. זה פשוט לא יאומן, איך רגע אחד היא מתרוצצת במטבח שקועת מטעמי גורמה ועטופת ריחות, כל כך ממוקדת בעשייה והתבוננות. ורגע אחרי אני רואה אותה במרפסת, מתמתחת לה בכורסה החמימה והרכה, שוכחת מהעולם ומתרכזת בעצמה, גרציוזית ונינוחה. לפעמים, כשאני חוזר עייף מהעבודה, אביבה אפילו לא יוצאת לפגוש אותי. ואני יודע בדיוק איפה אוכל למצוא אותה, רדומה וחמה, שמחה לראות אותי למרות שלא יצאה לקראתי. אבל זה כבר לא ברמה שלה. היא לא רגילה ללכת לקראת מישהו, היא רגילה לחכות שהמישהו הזה יבוא אליה כדי לקבלו בברכה המלכותית שלה, מבט אצילי ונדנוד קליל – "אני מסכימה שתתקרב"...
אני נזכר איך הכרתי את אביבה... עברו כבר כמה שנים אך זה נראה כאילו מאז ומעולם היינו ביחד. שתי נשמות. לא, לא תאומות כפי שנהוג לומר, בכלל לא. אנחנו נשמות משלימות. היא כל מה שאני לא. היא נשית ואלגנטית ואני ממש לא מתעניין במלתחה שלי. היא אוהבת להיות בבית ולהסתובב במטבח ואני חיית מסיבות והאסוציאציה היחידה שלי עם המטבח זה הוצאת בירות מהמקרר. אביבה ישנונית בערבים ואני רק מתמלא אנרגיות כשהשמש שוקעת. אז, לפני כמה שנים חזרתי מעוד מסיבה סתמית ורועשת. הייתי עצבני כי הבילוי התברר כי מאכזב במיוחד, הDJ היה זוועתי ויצאתי משם חירש ולא מסופק. בחצי דרך הביתה התישבתי על הספסל ליד תחנת אוטובוס מול הפארק כדי לעשן את הסיגריה האחרונה שלי להיום לפני כניסתי למיטה. מרוב העצבים אפילו לא הסתכלתי סביבי. ורק אחרי כמה שכטות מרגיעות פתאום הרגשתי נוכחות... אפילו עוד לא ראיתי אותה, אבל הנוכחות – כך הרגשתי – הייתה משחררת ומרעננת. ואז ראיתי אותה. היא ישבה על הספסל הקרוב. לבדה, היא לא הראתה סימני לחץ או פחד, בדידות או אי נוחות. היא פשוט הייתה שם, בוהה בכוכבים, נחה אולי אחרי יום עבודה עמוס במיוחד, שלווה ורגועה.
הסתכלנו אחד על השני. ורצון עז התעורר בי. לא יכולתי לשלוט בו. לא יכולתי לחשוב שאולי התנהגותי לא הולמת, לא הגיונית, לא בטוחה עבורי לכל הפחות. פשוט לקחתי אותה איתי הביתה. אביבה גם לא התנגדה, כאילו הרגישה את מה שהרגשתי אני, הסכימה לזרום ובטחה בי לחלוטין. זה גרם לי להרגיש גאווה, נתן לי תחושה של הכל יכול. גם כשעמדנו בפתח הדלת, היא לא היססה לשניה ונכנסה לפניי לדירה.
מאז אנחנו ביחד. היא כאילו התנתקה מהעולם, מלאה ברצון לטפל בי, לפנק אותי ולהיות כאן תמיד בשבילי. היא נותנת לי כוח בימים הקשים והעייפים להמשיך להתגבר על המכשולים. היא חוגגת יחד איתי כשטוב לי ואני שמח בחלקי. היא יודעת מתי אני זקוק לחברתה ומתי אני מעדיף להיות לבד. היא אף פעם לא התנגדה לבילויים הליליים שלי. וההסכמה השקטה הזאת גרמה לי רק לרצות יותר ויותר לבלות איתה, להיות בבית. ומאז אני כאן, מתכרבל על הספה מול הטלויזיה, בוהה ללא כל כוונה או מטרה במסך, מזפזפ בין הערוצים ופשוט נהנה מקירבתה, מחום גופה, מנוכחותה בחיי. אם הייתי יכול להיות בו זמנית איתה וגם בעבודה, קניות, סידורים ועוד ובתמורה הייתי צריך למכור את נשמתי לשטן, נדמה לי כי הייתי עושה זאת ללא כל היסוס. כי החיים שלי השתנו, נרגעו והתרככו מאז שהבאתי הביתה את חתולתי אביבה.
@כל הזכויות שמורות
