רומן אסור-פרק שני.

הרוח החלה להתחזק מעיפה שקיות ניילון שחורות לעבר השמים.

חבוקים פסענו לעבר אחת המסעדות שהייתה ריקה כמעט מאדם.

"נכנס?" שאלתי .

"טוב!" ענתה נאדין כשהיא רועדת מן הקור.

התיישבנו ליד אחד השולחנות המשקיף לעבר הים.

התבוננתי מסביב,הרגל ישן שאימצתי כשהייתי בלש משטרה.

באחת מפינות המסעדה היו ישובים גבר ואישה שהתלחשו זה עם זו, ממולם ישב גבר גדל גוף כשפיו מלוכלך מקטשופ, פניו היו מוכרים לי מאיזשהו מקום אבל לא הצלחתי להיזכר.

המלצר ניגש אלינו,הניח את התפריט על השולחן ונעלם בצעדים נשיים.

היינו עסוקים בתפריט כשלפתע צרחה החרידה את כל המסעדה,הדלת נפתחה ובפתח עמדה בחורה הלבושה במיני קצרצר,כשעקבים גבוהים לרגליה,היא פסעה כמה צעדים והתמוטטה על הרצפה.

מיד "קפצתי" לעברה אוחז בראשה מעל הרצפה, חולצתה הייתה ספוגה בדם,קרעתי את חולצתה מגלה חור גדול בחזה.

היא הביטה בי במבט אחרון כשדמעות בעיניה נפחה את נשמתה.

הנחתי את ראשה על הארץ,מכסה אותו באחת ממפות השולחן שמצאתי, אורחי המסעדה המעטים שהיו נמלטו ורק אותו בריון היה עדיין ישוב ועסוק באכילה.

יצאתי החוצה מביט מסביב מחפש בעיניי את הרוצח,הרחובות היו חשוכים וגשם החל לרדת, מרחוק ראיתי אדם הלבוש שחורים מתרחק במהירות.

חזרתי אל המסעדה, המלצר רעד מפחד למראה הגופה המוטלת על הרצפה.

הבטתי לעבר השולחן שבו ישבנו אני ונאדין, השולחן היה מיותם,נאדין נעלמה.

"לאן נעלמה הבחורה שהייתה איתי?" שאלתי את המלצר החיוור.

"ל..א לא יוד...ע!" ענה לי בגמגום.

"תתקשר למשטרה!" זרקתי לעומתו ויצאתי החוצה.

שמתי פעמיי לעבר אותה דמות חשודה,לעבר אותו רחוב ששם נעלמה הדמות המסתורית.

הרחוב היה ריק מאדם, פה ושם שכבו שיכורים מוזנחים ומסריחים משתייה.

מרחוק שמעתי את צופריהן של מכוניות המשטרה המתקרבות לעבר המסעדה.

סרקתי את הרחוב ואת הסמטאות שמסביב ללא הועיל,הדמות נעלמה.