העורב הלקחן והחכם

העורב הלקחן והחכם- ראה וכתב יוסף י. מאי 2007

א'

על אחד מענפי עץ ברוש בבית דגן

עמד עורב שחרחר ובפיו אגוז פקאן.

את האגוז לקח מאחד העצים במטע

של המושב השכן- משמר השבעה.

ב'

הביט מטה העורב השחרחר מן הענף

והשליך את אגוז הפקאן אל מדרכת האבן,

צלל אל המדרכה לראות אם צלחה תוכניתו והאם נסדק אגוז הפקאן,

כרכר סביבו ובחן אותו מכל צדדיו וראה כי אין בו סדק.

התרגז העורב ונוצותיו סמרו מכעס.

ג'

ובעודו חושב ומתכנן מה לעשות

נזכר העורב הלקחן השחרחר מבית דגן

שבאחד הימים בעמדו בעמדת תצפית תר את הסביבה

             וראה אדם מטפל בעציצים על אדן החלון של בניין גבוה

לפתע, נפל העציץ מידיו והתנפץ לרסיסים על המדרכה.

ד'

סקרנותו של העורב גברה.

חשב העורב השחרחר-

 אקח את אגוז הפקאן אל צמרת עץ הברוש

ומשם אשליך אותו מטה .

המריא ביעף אל צמרת הברוש ונחת על אחד הענפים כשאגוז הפקאן בפיו

והמתין קמעה עד שפסקו נדנודי הענף.

ואז.....השליך את האגוז ומיד צלל מטה וראה כי התוכנית שרקם צלחה.

אכל העורב מפרי הפקאן להנאתו הרבה .

ה'

בערב התכנסה להקת העורבים ללינת לילה על ענפי אחד העצים.

סיפר העורב הצעיר את הקורות אותו במהלך היום.

אמר לו העורב, זקן השבט מבית דגן

טוב מאוד! בחוכמה נהגת עורב צעיר.

ו'

אחר כך הוסיף ואמר-

לנו העורבים הותיקים, זקני השבט שיטה אחרת-

לוקחים אנו את אגוזי הפקאן מהמטע של משמר השבעה

עפים לעבר הכביש המהיר לירושלים

שם משליכים אותם ועפים אל הגדר בשולי הכביש .

על הגדר אנו ממתינים עד שתחלופנה מכוניות

 ובהישמע רעש פצפוץ טראח - טראח מהגלגלים

(שהרי לנו הם מפצחים את האגוזים)

אנו במהרה אל הכביש עפים, מלקטים האגוזים ובהנאה אוכלים.

זהו סיפורם של העורבים וחוכמתם הרבה

כל הזכויות שמורות