רומן אסור חלק ג'.

קמתי בבוקר השכם כשהמחשבות רצות לי בראש ממה שקרה אתמול- על הרצח,על נאדין המסתורית שנעלמה לי פתאום.

לגמתי מן הקפה החם והמריר מצית לי סיגריה להסדיר את מחשבותיי.

הטלפון צלצל, חנה מזכירתי הייתה על הקו, היא שאלה לשלומי ואם אני אגיע למשרד היום.

ביקשתי ממנה לדחות את כל הטיפולים ,ושאני לא מרגיש טוב היום.

משרד החקירות שפתחתי היה לי בית שני ובו ביליתי את היום והלילה-אהבתי את עבודת השטח,המעקבים,האקשן  שבמקצוע הזה. והיום הרגשתי צורך להיות לבד,לחשוב...

התקשרתי לעובד-חברי מן הבולשת וביקשתי ממנו לברר לי על נאדין, הוא שאל על שם משפחתה,והאמת שלא ידעתי, סירבתי לומר לו מדוע אני מתעניין בה והתחמקתי מתשובה.

לאחר כמה מילות ברכה,הבטיח עובד שהוא יעשה את הכל בכדי לעזור לי וניתק.

פתחתי את הדלת גורר פנימה את העיתון היומי..קללה פרצה מפי כשידי נרטבה בנוזל צהוב שהיה ספוג בו. "שוב הכלב הבן זונה השתין לי על העיתון!" צרחתי לעבר דלת הדירה שמולי.

"אני חייב לשים סוף לזה!" אמרתי בלחש,ניגשתי אל דלת הדירה ודפקתי עליה בכוח עד שידי כאבה, הדלת נפתחה לפתע ומולי ניצבה נערה יפהפייה בחלוק שקוף שהבליט את שדיה הגדולים,פטמותיה היו זקורות ואיימו לנקב את הבד הדק שלבשה.

"מ..ה רו..צה?" שאלה במבטא רוסי כבד.

נותרתי פעור פה מולה והמילים נעתקו מפי.

"אתה בסדר?" שאלה שוב כשחיוך עולה על שפתיה.

"כ..ן כן!" עניתי בגמגום.

"אני יכול לעזור..?" שאלה בעברית עילגת מביטה אל תוך עיניי-עיניה היו כחולות כצבע הים.

"י..ש לך אולי כפית סוכר?" שאלתי מבולבל.

"כן! בוא תיכנס!" אמרה וניגשה אל המטבח בצעדים מגרים.

הבטתי בישבנה המוצק, בחוטיני שבלט תחת החלוק השקוף,המום מיופייה.

"אתה יכולה לשבת" הפטירה כשהיא מתקרבת ובידה כוס סוכר.

התיישבתי על ספת העור השחורה מביט בה מהופנט.

"את גרה כאן?" שאלתי בעניין.

"לא! זה חבר שלי גר פה, אני עולה חדשה...אחד חודש בארץ" אמרה כשהיא מחפשת את המילים הנכונות.

"אתה גרה מול?" שאלה כשהיא ניגשת אל המקרר.

"גר ממול!" תיקנתי אותה בחיוך.

היא צחקה צחוק מתוק והגישה לי בקבוק בירה.

לגמתי כמה לגימות מהמשקה וניגשתי אל הדלת בכדי לצאת.

"תודה רבה על הבירה ועל הסוכר." אמרתי,מציץ בה במבט אחרון,נהנה מן הרגע.

היא חייכה חיוך מפתה,נצמדת אליי לפתע בלי כל אזהרה.

חש את גופה החם "מתפוצץ" בגופי ונחשול של תשוקה זורם בי.היא התקרבה מצמידה

נשיקה חושנית לשפתיי.

ידיי נשלחו לעבר חלוקה השקוף,מסיר אותו באיטיות, לשוני לוקקת את פיטמותיה.

דפיקה חזקה בדלת עצרה בעדי , היא הרימה את החלוק מן הארץ, מתלבשת במהירות.

"זה בורי..ס! מהר, מהר...לצאת חלון" אמרה בשקט כשהיא מורה לי על החלון שממול.

ניגשתי במהירות אל אותו חלון מביט על המכוניות שנראו קטנות מן הקומה השישית

למזלי המרפסות היו צמודות וככה יכולתי לקפוץ לדירה השכנה בקלות.