רומן אסור חלק רביעי.

שלחתי יד לעבר ידית דלת המרפסת אך זו הייתה תקועה, קולות בקעו מתוך הבית ניסיתי להציץ ולראות את אשר קורה שם....

במרפסת הסמוכה-משם נמלטתי קודם, ראיתי לפתע אדם גדל גוף העומד כשבידו סיגר.

מיד התכופפתי לבל יבחין בי,מציץ לעברו ומתפלל שילך.

לאחר כמה דקות הוא נעלם לתוך הבית, עצמותיי החלו לכאוב והגשם שהחל לרדת הוסיף למכאוביי.

הצצתי שוב אל תוך הבית והבחנתי באישה זקנה השוכבת במיטתה וצופה בטלביזיה.

שלפתי מתוך כיסי צרור מפתחות מיוחדים מחדיר את אחד המפתחות אל המנעול, לאחר כמה שניות המנעול נפרץ, פתחתי בזהירות את דלת הזכוכית,חולף ליד מיטתה של האישה שהייתה לשמחתי ישנה שינה ערבה.

צעדתי לעבר דלת הכניסה על קצות אצבעותיי, למזלי מפתח דלת הכניסה היה תקוע במקומו.

כשהגעתי אל המסדרון נשמתי לרווחה, סוגר את דלתה של הזקנה בזהירות.

הציקה לי הידיעה שהזקנה תהיה מוגנת פחות כשדלת ביתה אינו נעול.

לחצתי על פעמון דלתה והסתתרתי, חלפו כמה שניות ואז הדלת נפתחה, היא הביטה ימינה ושמאלה ולאחר שלא ראתה אף אחד הפטירה קללה וטרקה את הדלת בעצבנות.

נכנסתי לדירתי כשכל גופי רטוב וכאוב, מפעיל את הקומקום חשמלי בדרך אל המקלחת.

יצאתי מן המקלחת רענן וניגשתי אל המטבח להכין לי כוס קפה שחור ומריר.

צלצול בדלת הפריע את מלאכתי,ניגשתי לעבר הדלת מציץ מן העינית, דמות מטושטשת

הייתה מעבר לדלת ואני לא הצלחתי לזהותה.

פתחתי את הדלת בזהירות כשידי אוחזת בקת האקדח שהיה תחוב בחגורת מכנסיי.

בפתח עמדה לא אחרת מאשר נאדין,אותה בחורה שפגשתי בחוף הים ואשר נעלמה לי במסעדה.

"שלום מאיר!" אמרה בביישנות.

"שלום נאדין הנעלמת.." השבתי בציניות.

"אני יודעת שאתה כועס.... " אמרה כשהיא פוסעת לתוך הדירה.

"כועס..? מה פתאום כועס..? נעלמת פתאום מבלי לומר להתראות, או שלום." אמרתי ,טורק את הדלת בעצבנות.

"אתה צודק מאיר! לא הייתי בסדר! בבקשה תסלח לי...לא יכולתי לעמוד ...הדם, והאישה שנרצחה... הרגשתי צורך לברוח." מלמלה ודמעות החלו לזלוג על לחייה.

ניגשתי אליה, מחבק אותה בחוזקה לוחש מילות עידוד.

היא מחתה את דמעותיה וחיוך החל מבצבץ בזוית פיה.

"את יודעת נאדין שאנני יודע מי את.. במה את עוסקת...?פתחתי בשיחה.

"אני אחות במקצועי, רווקה,גרה אצל ההורים ...וזהו!" אמרה בחיוך גדול.

"אה יפה! סיפרת לי בכמה מילים ...ועכשיו אני יודע עלייך הכל!" אמרתי בצחוק.

נאדין חייכה והתיישבה על הספה.

"רוצה לשתות משהו?"שאלתי,לוגם מהקפה.

"למה לא?!" ענתה וניגשה אל המטבח להכין לה.

"יש עוגיות בארון השמאלי.." אמרתי.

"לא תודה! אני בדיאטה !" צחקה.

פעמון הדלת צלצל , מפריע לי שוב בשתיית הקפה שהחל כבר להתקרר.

פסעתי לעבר הדלת מציץ דרך העינית, לבי החל לפעום בקצב, חש את לחץ דמי עולה.

היה זה בוריס השכן ממול שניצב שם עצבני וכעוס.