קפטן נמו

מלמעלה זה נראה כמו מגרש גרוטאות או משהו בסגנון הזה,אבל אז שאתה קצת מתקרב או בעצם יורד לעומק קצת אתה מגלה אותיות קיריליות מוזרות כאלו שמרקדות לך מול עדשות המסכה.
אני מתכוון לאוניית המלט הקפריסאית שנטרפה בחוף בת גלים במרחק של חצי שעה שחייה לערך מקו החוף,לפעמים שאני במוד המתאים ובכושר סביר אני נוהג לשחות לשם,לא אני לא בא לבד לבקר אותה וגם לא מגיע עם זר פרחים מזויין או משהו בסגנון הקיטשי הזה שרואים בסרטים של הוליווד.
האמת שאני מגיע עם הBEUCHATשלי.
אני מודע לכל יפי הנפש למיניהם ולכל " חובבי"איכות הסביבה שמעולם לא יצאו ממשרדם הממוזג ואוהבים להתנשא ולברבר על חשיבות החיות ועל הטבע בכלל שנהרס בידי בני האנוש,אבל עדיין אני נהנה מדי פעם לדוג (לטענתם לצוד)דגי מים טורפים או סתם איזה סרגוס שמן לאכילה על שולחן השבת שלי.
נכון שאפשר לדוג בעזרת חכה פתיון או אפילו סתם בעזרת רשת מאולתרת אבל אין כמו דייג תת- ימי.
ההבדל בין דייג ברובה לחץ אוויר לבין דייג בחכה אם תרשו לי שווה בערך להבדל בין זיון טוב ואגרסיבי לצפייה בסרט כחול ועינוג עצמי.
אז היום הייתי במוד המתאים וצללתי למצולות (ללא עזרי נשימה מיוחדים)בערך 10 מטר,להק של דגים בשלל צבעים נהנה מאכילת דגים אחרים והתפלשות בירוקת שהצטברה על דופן הספינה הטרופה,שאתה מגיע מלמעלה אתה מרגיש כמו איזה מציצן שמפריע להם באקט אינטימי או משהו אבל אז אתה נזכר שאלו רק דגים ואין להם לובי פוליטי או משהו.
נכון שאני חמוש ברובה שבראשו נעוץ מין קלשון משונן שנע במים הדחוסים במהירות עצומה,למעשה אם אני מפוקס על דג ואני יציב מספיק באחיזה ובנשימה אז אין לא הרבה סיכוי להימלט מרוע הגזירה.
אני מודע לכך שזה לא קרב הוגן במיוחד הדג מלבד קשקשים וזימים לא חמוש ולא מאובזר בסנפירים חדישים או בעדשות מזכטכית וסיליקון אבל עדיין אני מרגיש שזה הגון מספיק.
אחרי הכל אני אורח בממלכה שלהם לכמה שניות שנשימתי מסוגלת לעצור ,או לכמה מטרים ספורים שלמטה מכך יש חשש רב שעור התוף שלי יקרע כמו קרום בתולין של נערה מבני ברק בליל כלולותיה.
יש שם משהו למטה בירוק הקודר והמשחיר משהו,עולם דממה אמיתי ללא התרגזויות או צופרי מכוניות של נהגים נרגנים,לפעמים אני שוכח שאני אמור לדוג ואני פשוט מתמוגג מהדגה ואפילו מהצמחייה המונוטונית מעט במפרץ חיפה .
יש ימים שהשלל רב ואז אני חוזר לחוף כמנצח אולימפי
יש ימים שאני נבוך ומגיח לחוף מאחור בצינעה ומשתמש באימרה התבוסתנית:" האמת שיכולתי לתפוס כמה וכמה דגים, אבל הם היו קטנים עדיין עדיף לחכות שיגדלו"
היום זה היה באמצע,מה שכן דווקא סמוך לחוף נהניתי לחזות בלהקות של דגיגים כסופים מזנקים ביראה באוויר ויוצרים מעין מעגלים של אימה מפני דג טורף שרודף אחריהם,למעשה זה הזכיר לי שמתקרבים ליבשה ולרוע האנושי שבה.
שכף רגלי דרכה על החול המהודק והחמה חייכה היום במלוא עוצמתה הרשיתי לעצמי להזמין מהמזנון בירה אוסטרית צוננת ולהשליך את הדגים לעדת חתולי רחוב שהתקבצה סביבי.(שלא יגידו שאני מתעלל בבעלי חיים,ניקיתי את המצפון)
איזה עולם מופלא