1. אמנות, למה היא נחוצה? וכיצד החברה מפיקה תועלת מהאמנים?
המילה אמנות מתייחסת ל: אמנות פלסטית, שירה, סיפורים קצרים, ספרות, מוזיקה וכיוצא באלה.
אפלטון – הפילוסוף המערבי הראשון שמתייחס לאמנות. האמנות היא מִימֵזִיס (חיקוי). האובייקטים במציאות הם חיקוי של המקורות בעולם האידאות (עולם אמת, הטוב והמושלם). העולם בו אנו חיים הוא שקרי ואנו קולטים אותו באמצעות חושים שקריים. לכן אמנות היא חיקוי של חיקוי של שקר, הנקלט באמצעים שקריים. על כן אפלטון עושה הדרה לאמנות ולאמנים. הוא טוען שלא רק שהאמנים אינם תורמים דבר לחברה/ מדינה ושאמנותם אינה פונקציונלית, הם אף מזיקים לה, כי הם מעודדים רגשות. דבר שלילי בפני עצמו.
אריסטו – תלמידו של אפלטון. מסכים עם הנחות היסוד של אפלטון: אמנות היא חיקוי; אמנות מטפחת רגשות; רגשות זה דבר רע. אך הוא מוצא בה תועלת – שסתום לחץ. כתב את הפואטיקה. טוען כי האמנות היא מסגרת בה אנשים פורקים את רגשותיהם ומשתחררים מהם וכך יכולים להמשיך להיות אזרחים הגונים.
התפיסה של אפלטון ואריסטו את האמנות היא התפיסה ששלטה מאות שנים ועדיין אחיזתה נכבדה. למשל, לרוב האנשים קשה להאמין שלאמן יש מה להציע ושניתן לחיות ולהרוויח מאמנות.
אני, באופן לא מפתיע, רותח מזעם מגישתו של אפלטון ומסכים עם אריסטו רק בכך שאמנות יכולה להניב תועלת.
אני שואל האם יש ערך לאמנות? ואם כן, איזה תפקיד היא ממלאת בחייו של אדם?
2. אסתטיקה – מהי יצירה טובה?
הנחת היסוד לדברי היא שלא קיים שוויון בין יצירות. כל יצירה ניתנת לשיפוט, וביקורת היא דבר בריא.
כעת, אני מעוניין לבחון מהי יצירה טובה? כלומר, מהו הטוב באמנות?
להלן מספר אפשרויות:
- יצירה המעוררת מחשבה והשראה על ידי ייצוג חלק נבחר מן המציאות.
- יצירה המעוררת רגשות.
- יצירה לשם היצירה. יצירה העוסקת במרכיבי היצירה.
- יצירה סוריאליסטית, המאפשרת בריחה זמנית מהנוקשות של המציאות.
- יצירה ריאליסטית, המציגה את קשיי המציאות, את חלשים והסובלים.
- יצירה קולקטיביסטית, שמצליחה ללכוד את רוח התקופה/ רחשי הציבור/ דעת הרוב.
- יצירה ביקורתית, המציפה בעיות ודילמות רלוונטיות לתקופה בה נעשתה.
- יצירה לירית, גוף ראשון, חוויות אישיות, ייחודית, אינדיווידואלית.
- יצירה מקצועית, מלוטשת, מבריקה ומרשימה.
- יצירה באשר היא. אין טוב ורע. אין שחור ולבן. הכל הולך והכל מתקבל בברכה.
תהיה התפיסה האסתטית שלך, באשר היא, אני חושב שיש לשאוף ולחתור ליצירת יצירות טובות. לכן, אני מוצא חשיבות רבה בהגדרת הטוב באמנות ובמאמץ ליוצרו.
3. מה עדיף להיות, חכם או צודק?
חכם – הצדק במקרים רבים קשה עד בלתי ניתן להשגה ויישום. מכאן, כמעט בלתי אפשרי להיות צודק באופן עקבי. כמו כן, עשיית מעשה צודק מצריכה מושג מגובש, כולל ושלם (ללא סתירות) של צדק ומאחר שצדק הוא דבר סובייקטיבי לא ניתן להגשימו על כולם. עשיית צדק פוגעת. פוגעת ברגשות הזולת וגובה מחיר רב מעושה הצדק, שדופק את הראש בקיר.
אנשים שונים מחזיקים בתפיסת צדק שונה ומי אני שאקבע מי מהם צודק. הגישה החכמה היא להחליף את מושג הצדק בהתאם לצרכים המיידיים. צדק הוא מושג תיאורטי, והגשמת תיאוריה תמיד מתחרבשת במציאות. עשיית צדק פוגעת ברמת החיים של האדם. חכם יהיה לשכוח מצדק ולפעול בשביל לחיות בצורה המיטבית. צדק וחוכמה סותרים אחד את השני ובברירה בין צדק לחוכמה, כדאי לבחור בחוכמה.
צודק – המושג צדק, לקוח מהאתיקה (תורת המוסר). לשאלה מהו צדק, מקדימה השאלה מהו הטוב? (והשאלה הניגודית - מהו הרע?). אחרי שמגדירים את הטוב, ניתן להגדיר צדק. צדק זה מתן גמול הולם למעשיו של אדם – טיפוח ועידוד מעשים טובים, ומנגד גינוי והענשה על מעשים רעים.
בחירה לנהוג באי-צדק, היא בחירה לטפח ולעודד את הרע ולגנות ולהעניש את הטוב. הדילמה האם להיות צודק, היא הדילמה - האם אני מעוניין בהגשמת הטוב במציאות?
החכם, הוא אדם שמסתדר היטב בחיים, משיג ומגשים את מטרותיו.
מערכת היחסים בין צדק לחוכמה, נקבעת על פי המידה בה ניתן להגשים וליישם את הטוב במציאות.
הצודק הוא אדם שתפיסת הטוב שלו ניתנת להגשמה.
לכן, המעשה החכם לבצע הוא המעשה הצודק. צדק יוביל להגשמת הטוב שיוביל לעלייה ברמת החיים.
בקיצור, מה לדעתך עדיף להיות חכם או צודק?
ומהי מערכת היחסים בין השניים, סתירה או השלמה?
