התעוררות עולם

בתום המסע, יזרק אל מחוץ הרחם,
לתוך הרפתקאה שרק מתחילה,
בתוך שניות מספר כבר התבגר,
משאיר מאחוריו את הבכי שנספג בקירות,
ברכיו מוצמדות אל האריחים הקרים,
שרירי קרסוליו מתוחים עד זוב דם,
על גבו צלקות, סימני רגשות האשם,
על ביטנו צלקות, סימני מלחמות אבותיו,
ורק על חזהו, על שולחן ליבו,
מחכה לו שטח נקי וטהור, כאן יחרטו סימני המלחמות שלו.

כפות ידיי אופקיות לשקיעה, כעמק צחיח,
אך הנהר אינו מאחר להשקות אדמה,
מתחיל כנחל עם דמעות היזע,
ומתחזק עם דמעות הייאוש, הזולגות מעיניי נסיון,
וכצפוי הזרם בוקע הסכר,
ומתוכו פורצת, בזעקה מחרישת אוזניים, הנפש החבולה והכואבת,
זהו סימן להתעוררות עולם.

מיישיר את ראשי עם כפות ידיי,
פוקח את עייני, ומרחוק מתוך ערפל של הכעס, השינאה, הקינאה, הייאוש והפחד,
מבצבצת לה - הזריחה.