"דוקטור אתה חייב לראות...משהו לא בסדר...מעולם לא נתקלתי ..." פנתה האחות בקול מגמגם,כשהיא מביטה בחולה השוכב על המיטה.
"איזה חום" אמר כשהוא מוחה את הזיעה ממצחו."לא הפעילו מזגן.."
"המזגן עובד!" ענתה בקולה השקט.
דוקטור לייבוביץ ניגש בצעדים כבדים אל מיטת החולה שהיה מחובר לצינורות שונים,מביט בגיליון המחלה שהיה בידה של האחות.
"את צודקת נאדין! באמת משהו מוזר... רגע! אולי המוניטור לא בסדר? תקראי בבקשה לטכנאי" אמר וניגש אל המיטה הסמוכה כשנאדין צועדת לצידו.
"אותו סיפור גם כאן!" אמר כשהוא מביט במוניטור בפליאה.
צליל מוזר בקע והגרף שעל הצג הראה קווים עגולים ומשונים שעלו וירדו במהירות.
"לא יודע מה קורה כאן..."אמר כשהוא מגרד את פדחתו בחוסר אונים.
"מי החולים הללו?" המשיך ושאל.
"הגיעו לכאן אתמול, כנראה שניצלו משרפה שפרצה באיזה מפעל בטחוני." אמרה נאדין.
"עכשיו אני מבין..." אמר כשהוא מורה בראשו לעבר מאבטח חסון שעמד מחוץ לחדר ומנע מאדם הלבוש חלוק לבן ונושא ארגז כלים מלהיכנס אל החדר.
"זה בסדר! זה הטכנאי!" אמרה נאדין לעברו.המאבטח גדל הגוף שחסם את דלת הכניסה בגופו, זז הצידה בפנים חתומות מאפשר לטכנאי להיכנס.
"מה קורה כאן? מישהו "מיוחד"? שאל וניגש לעבודתו. לאחר כמה דקות כשהוא מוציא מכשיר מיוחד מארגז הכלים, שולף חוטים בצבעים שונים מהמוניטור, התקרב ואמר:"הכל בסדר! אני לא רואה שום בעיה בצג...פעם ראשונה שאני נתקל בתופעה הזו."
"מה הסיבה?" שאל דוקטור לייבוביץ בפליאה.
"אין לי מושג דוקטור! משהו מוזר...זה כאילו..כאילו ומהחולים הללו.." אמר כשהוא מצביע לעבר שתי המיטות שבחדר." זורם חשמל וגורם למוניטור "להשתגע".
נאדין והדוקטור הביטו בו בתדהמה, בכל שנות עבודתם לא נתקלו במקרה שכזה.
"אוףףףףף איזה חום! החולים שלך בוערים דוקטור.."הפטיר כשהוא מוחה את זיעתו בשרוול חולצתו הכחולה הוסיף:"כל הבדיקות תקינות...אין לי מושג מה קורה כאן!"
צפצוף מוזר שבקע מן אחד המוניטורים הקפיצם ממקומם,קוטע את מחשבתם.
הם התקרבו במהירות לעבר מיטת החולה שהחל מפרכס במהירות, עשן לבן החל מיתמר מגופו מתפזר בכל החדר. לפתע החלה תופעה דומה בחולה שבמיטה הסמוכה.
העשן החל להיות סמיך והקשה את הראייה. אש החלה מתפשטת מגוף החולים כשהיא מכלה את הסדינים הלבנים.
לפתע התרומם אחד החולים כשהוא בוער, צעד כמה צעדים לעבר נאדין מושיט את ידו לעומתה. נאדין התרחקה בבהלה כשדוקטור לייבוביץ מנסה לחסום את דרכו.
כבמטה קסם נעלם לפתע מותיר על הארץ גיצים בוערים.
החולה השני התיישב על מיטתו בוער ולאחר כמה שניות נעלם ונמוג.
הטכנאי התקרב עם מטף כיבוי כשהוא חולץ את הנצרה ומתיז את תחולתו על המיטות הבוערות.
המאבטח גדל הגוף עמד לצידו כשהוא ממלמל: "אלוהים...ישמור..מה קורה כאן?"
נאדין פילסה את דרכה בין הגיצים ושאריות הבד השרופות, לעבר החלונות. דוקטור לייבוביץ התקדם לצידה. הם פתחו את החלונות במהירות משתעלים ומתרחקים בחזרה אל המסדרון שהיה יחסית נקי מעשן.
אחת האחיות ניגשה אליהם כשבידה שתי כוסות מים, כמה רופאים התקרבו אליהם במהירות דואגים לשלומם.
"ה...כל בסדר" הפטירה נאדין כשהיא לוגמת מכוס המים שבידה.
"מ..ה קרה? שאל אחד הרופאים בדאגה.
"תאמין לי ...ש... ארבעים שנה אני רופא...אף...אף פעם לא ראיתי דבר כזה." גמגם דוקטור לייבוביץ כשהוא משתעל.
חבורת הרופאים שהתגודדה סביבם התפזרה כל אחד לדרכו.
המאבטח דיבר בקשר והזעיק את מעסיקיו כשקולו מוזר ושבור.
נאדין ודוקטור לייבוביץ התיישבו על הכיסאות שהיו מפוזרים במסדרון, מביטים בכמה אנשים הלבושים חליפות כהות כשמעל אוזניהם תלויה אוזניה המתקרבים במהירות לעברם.
חלקם ניכנס אל החדר שעשן עדיין היה בחללו. שניים ניגשו ונעמדו מולם.
"שלום! אני דב!" הציג עצמו אחד הגברים כשהוא לוחץ את ידם.
"ספרו לי מה קרה כאן בבקשה!" אמר בטון קשוח.
הם ישבו וסיפרו לו במשך כרבע שעה את אשר קרה,למן הרגע שהמוניטורים החלו "להשתגע" ועד לאותו הרגע של הבעירה שבעקבותיה נעלמו החולים.
"מה זאת אומרת נעלמו?" שאל הבחור השני בתקיפות.
"נעלמו...התאיידו !" הוסיפה נאדין ואמרה.
לפתע התרוממו השניים, מתרחקים מעט מהם, כשהם משוחחים בשקט.
הם חזרו בחזרה כשהאחד אומר: "אני מבקש מכם לא לומר כלום! מה שהיה לא קרה בכלל..אוקיי?"
"מצידנו ..בסדר!" אמרו נאדין ודוקטור לייבוביץ פה אחד.
השניים התרחקו כשבעקבותיהם שאר הגברים שהגיעו עמם.
