במהלומה גורלית אחת - השתלבה המתכת עם שלהבות הבשר הנצחיות במיזוג משמעותי בין טכנולוגיה לגוף האנושי. חוטים אלקטרונים פרצו מן החזה הבקוע כמו יציר כלאיים ביו-מכאני השואף להשליט אי-סדר ביקום. פשר התועבה האנושית הונצחה בנתזי הבשר על קירות המאורה החייתית-אנושית. האם הייתה היא בהמית דיו כדי להיחשב אנושית? אפילו זמן לא יגדיר זאת.
יצור המעבדה בעל מחושי החרק המזדקרים בגועל מחליא של שכחה קיומית אשר איש אינו רוצה לזכור או לגעת לזכר מהותו המדעית, התרומם בגאווה כפופה של כליון חושים והביט סביבו – דבר לא השתנה; אותם מדענים נבובי זרועות, כחושי פנים, חסרי עמוד-שדרה של תוכחה כפי שהייתה נוכחת בתוכו התעסקו במכשיריהם, בוחנים את המכשירים הטכנולוגיים הכה רלוונטיים לתקופה שניסתה בכוח לא-אנושי להינצל מבעד לעשן המיתמר של הגאווה האנושית חסרת המעוף או התכלית, עד שלא הבחינו בהתחמקותו החשאית של החרק המכאני מן זירת הפשע אפופת המסתורין.
"לאנשים לפעמים אין מושג לגבי קיומם העל-טבעי, עוד כשהאמינו שהעולם הוא שטוח", אמר לי משורר עלום שם פעם, המנסה לפרוץ מבעד לקירות התודעה החברתית. "הם ממשיכים ליצור תוך מהות תוך-מנטאלית קודרת של חורבן המין האנושי בעודם שוכחים להביט בריצוי נשמתם המתדרדרת לאבדון מדברי נטול כל מהות גרוטסקית של אכזבה מחשבתית". מיותר לציין שלא הבנתי דבר ממה שניסה להגיד, ואולי בגלל זה הוא היה כה כושל במלאכתו.
מאוחר יותר גיליתי כי אבד למעבדה נודעת לשמצה בן כלאיים אורגני-מכאני שבעתיד לבוא ישליט חורבן על המין האנושי. אני זוכר את היום הראשון לקיומו של המוות הטכנולוגי. לא היו אלה פרשי האפוקליפסה שהביאו את החורבן. לא שרדנו מגיפות עלומות שם רק כדי להיפגע ממלחמת התשה תודעתית כך ביום בהיר אחד. היה זה מות המדע ועלייתה של המחלה המכאנית שהביאה את סופו של הקיום האנושי.
הסתבר כי יציר הכלאיים הבהמי שיצרו מן טובי חלאות המין האנושי הביא את המחלה המכאנית לראשית הקיום, כאילו הייתה זו מגיפת החולירע בימי הביניים אפופי עשן התודעה הראשונית.
תוך רגעים ספורים הציפו את העולם קורבנות המגיפה שהצמיחו איברי מתכת מן גופם הרפוס והמרקיב כאילו היה זה חלק מהם לעולמי עד. אנדרואיד הצמיח ראש נוסף בו יכול היה לאכול פי-שתיים ממלוא הזרוע כשטרף את הכבשים כולל את רועיהם בעודם מטיילים באחו הסמוך. ג'אנקים מרובי עיניים אלקטרוניות הגיחו מארובות הגגות כמו סנטה קלאוס מטורף הנובע מאגדות האחים גרים של פרי הנצרות. מכונות ירייה הצמיחו רגליים שנשאו אותן לקהילות סאדו-מאזו מרובות אנשים בעודם מרססים את גופותיהן הרקוקות אפופות כדורי המתכת שהשתלבו היטב עם עצמותיהן המרוסקות. מילות תועבה בידי סופרים בעלי יותר מזוג כפות ידיים עם אצבעות מדממות של כאב ארס-פואטי שהציפו את מדפי הספרים בתוכחה מכאנית חסרת כל אמביציה כחלחלה של ריח השתן. אבירים כחולי מדים ועבי צוואר שהחנו את סוסיהם בעלי הצ'אקלאקה המרוססת בנתזי חרבות מלחמות ההתשה הבהמיות של פושעים מעוטרי כובעי גרב וצואה תת-קרקעית של עיוותים גנטיים בעלי חוסר משמעות פושרת, מצאו עצמם מביטים בלוע החיה שהיוותה את הוריהם לבושי אריג ומתכת של תורה שנשכחה בעתיד ארור ומקולל. ציירים בעלי מכחול ארוך מכפי שהוצע להם כשהחלו ללמוד את תולדות המבע המיזנטרופי מצאו עצמם מרקדים בפרכוס בלתי נשלט של אכזבה מפסיכוטיים שנגמלו מתרופותיהם שנים קודם לכן. סכיזופרנים המחקים תנועות פיזוז של חרקים בעודם חודרים לתוך פי-טבעת גרונם של תוכחת עמיתיהם הדו-קוטביים, מכים על חטא ההיבריס וסופגים את נפילתו של איקרוס אל תוך שמי קיומם המרוסק והעלוב. סלבריטאים אפופי פרסום תקשורתי מכלים אביזרי חשמל מתכתיים אל תוך גופם הרקוב ויוצרים מחדש את תדמיתם הרעועה בעיניי הציבור אשר אינו מאכלס אותם עוד. דור הביט שב להתקיים כאשר נער טנג'ירי עמום מראה עם כובע בוקרים וחלוק רופאים בולע את צואתו של אביו שהכה בו שנים על שלא נתן לו לבתר את אמו עבת הגוף אל מול עיניו של מעבידו המשתכר מדיו של תמנונים בעודו תולה את עצמו מעל מיטותיהם של נכדיו. עורב עצום מימדים קורע את חלקת האדמה של האנושות מתוך חצי הכוס הריקה של ריקבון המין הנשי הרומס את התום מפאת האגו הגברי הקורא תיגר על הסמכות האירופאית במדינת העולם השלישי. בוקובסקי מחייה את עצמו כל בוקר מחדש באותו בקבוק אשר שיכר עצמו למוות בתקופה עלומת קיום כתיבתי שהייתה נחלתם של כוהנים ויקינגים שביצעו חרקירי על איבריהם החיצוניים כעדות לכאבו של ואן-גוך. מכוניות מתרסקות אל תוך שמי הלילה כמו בקעו מציורו הפורעני של האחרון ומעצבות את הבשר והעצמות לכדי תערובת גרוטסקית של גוש חלאה מגושם ומעורפל שלה האמן המיוסר מעולם לא התכוון.
אותם ימים של אפוקליפסה חושנית הזעיקו את המין האנושי להסתתר בין נבכי האדמה של מחתרת שכל אדם שפוי בדעתו סירב להשתייך אליה. תודעתם של רבים עוצבה לכדי פסיפס מרתק של חורבן מהותי של האונה הקדמית בידי רובה-צייד מוטען בכדור מפלצתי של חרק גולמי שביתר את דרכו אל תוך האפלה. כעבור יממה ארוכת מגע בלתי-נסבל שבו המין האנושי נאבק בתודעת עצמו, הוא הוכרע כאשר נותרו רק רסיסי אבק, בדלי בשר ועצמות מוכתמות כשהוסנפו בידי השאריות המכאניות שקיימו את עצמן. "אלה היו ימים עוותי גורל," אמר עלם צעיר עם ראש כביר של חרק ומחושי זימה שבקעו מאצבעות רגליו - "התודעה הקיומית השתנתה לכדי מחלה, יש להכחידה בכל תוקף", בישר לעמיתיו הגוזמאים כשכרת את איבר מינו בקול תענוג צורמני ואז נפל שדוד על גבי הרצפה, מפרכס בעוד לשונו המפוצלת חוטפת את ילדו הקטן ובולעת אותו אל תהומות הקיום.
