ביום בהיר אחד- חלק שמיני..

פרופסור משה הראל היה עסוק במעבדתו, הוא ערך בדיקות שונות לפרופסור עובד, ומצא תשובות לחלק מן השאלות. הסתבר לו שמכת החשמל שספגו שני הפרופסורים במעבדה הייתה קשה, וחומר מסוים-הוא לא ידע עדיין מהו, גרם להיעלמם.

שוב החלו להתגלות חלק מאצבעותיו של עובד, ולפתע יכול היה להבחין בידו השמאלית שהייתה אדומה ואור מוזר בקע מתוכה.

"כשהייתם במעבדה.."שב ושאל: "אתה זוכר משהו...או אולי דבר מה  שקרה לפני שאחזתם בכבל?"

"לא זוכר משהו מוזר..לפני שנכנסנו אל המעבדה...שרון המזכירה כיבדה אותנו בממתק..לכבוד יום הולדתה...וזהו.!" אמר עובד.

"חכה שנייה!" ביקש משה כשהוא יוצא החוצה, וחוזר לאחר שניות מעטות כשבידו קערית קטנה כשבתוכה מונחים סוכריות עטופות במיני צבעים.

"אלו הממתקים?" שאל בעניין.

"כן! אני לקחתי את ה"אדום"" אמר עובד כשהוא מצביע על אחת הסוכריות שעטיפתה אדומה.

"ומה לקח מנחם...יש לך מושג?" שאל משה בהתלהבות.

"נדמה לי שהוא לקח את...כן! הוא לקח את הסוכרייה בעטיפה הירוקה... הוא עוד התלוצץ בעניין ואמר ש"אדום" זה צבע של בנות." ענה עובד כשהוא ממשיך ושואל: "ומה הקשר פרופסור לסוכריות?"

"אני צריך לבדוק...יכול להיות קשר...ואת זה נבדוק מיד!" השיב לו כשהוא ניגש אל מיקרוסקופ ענק שניצב בפינת המעבדה.

לאחר דקות אחדות שב כשחיוך רחב על פניו.:"כמו שחשבתי...עובד יקר החומר שמצוי בממתק נקרא "פרוטוקלין בי" החומר הזה כנראה והמתח הגבוה שחטפתם גרם לריאקציה ואותו חומר גרם להיעלמותכם."

"וזה מה שקרה גם למנחם?" שאל עובד בעניין כשהוא דואג לחברו הטוב.

הבעת עצב עלתה לפתע על פניו של משה הראל. "מה קרה?" שאל שוב עובד כשהבחין בארשת פניו של משה.

"מנחם...מנחם הפך להיות...בדקתי את הסוכרייה שעטיפתה ירוקה...בה מצוי החומר "פרוטוקלין איי", חומר שגורם להזיות ולטירוף...כמובן שאני צריך עדיין לבדוק.." אמר וניגש אל המחשב.

"אני יכול לצאת מכאן" שאל עובד.

"חזור מהר!" זרק לעומתו משה כשהוא עסוק עדיין בבדיקות.

עובד יצא החוצה,גשם החל לרדת והוא חש בקרירות החודרת אל "גופו". הוא שם פעמיו לעבר ביתו ששכן כמה עשרות מטר מן המעבדה.

בכניסה פגש את שכנתו חנה, כשהיא מקרצפת את רצפת המעלית, ומקללת קללה עסיסית. ריח של שתן המהול בחומר ניקיון נישא באוויר.

עובד חדר דרך דלת ביתו מופתע לראות את סוניה אשתו העומדת ובוכה.

"מה קרה סוניה?" שאל כשהוא נצמד אליה בזהירות .

"לא משנה!" אמרה כשהיא מנסה לחייך לקראתו.

"ספרי לי אהובה..ספרי מה קרה?" המשיך ללחוץ.

"מנ..חם...מנחם.."החלה לומר ולפתע נשברה.

"מה לעזאזל קרה למנחם?" שאל בדאגה כשבראשו רצות מחשבות מטרידות ורעות.

"מנחם...אנס אות...י.: אמרה כשהיא מתייפחת.

"איך זה קרה?" שאל עובד בזעם.

"הוא...הוא הגיע ואנ..י חשבתי שזה היית אתה...מאיפה יכולתי לדעת?" התייפחה שוב מרה.

"איזה טיפוס...הוא היה לי כאח...אני אתנקם בבן זונה הז...ה" אמר עובד כשהוא רותח מזעם.

"בבקשה...תיזהר ממנו...זה לא אותו מנחם.." זרקה לכיוונו לפני שנעלם דרך דלת הכניסה.