ביום בהיר אחד-חלק עשירי.

בדיוק סיים לצחצח את שיניו כשהטלפון צלצל: "כן? מי זה?" שאל.

"הלו' דב ...זה שרגא...מחכה לך במשרדי, אנא תגיע מהר..העניין דחוף!" נשמע הקול דרך השפופרת.

"בסדר...בסדר, אני כבר מגיע." אמר וסגר.

"אפילו ביום החופשי שלי..." הרהר.

כשנכנס למשרד הגדול הצבוע בלבן, יכול היה להבחין בפניהם הטרודות של היושבים בחדר.

"אהלן שמוליק!" פנה ואמר לגבר אפור השיער והממושקף שישב מאחורי השולחן הגדול עמוס המסמכים.

"תכיר זה אלכס... הוא הגיע אלינו מאחת היחידות המובחרות, סיים קורס שוטרים  בהצלחה-אתה תעבוד איתו." אמר כשהוא מצביע לעבר הבחור הצעיר שנראה צעיר לגילו שעמד בפינת החדר,כשהוא מביט בתמונות שעל הקיר.

"בכיף!" אמר אלכס כשהוא ניגש ללחוץ את ידי דב.

"במה העניין? אם אפשר לשאול?" שאל דב בסקרנות.

"אתה חקרת את המקרה...או חלק ממנו." השיב שמוליק והמשיך: "בקשר לשני הפרופסורים.."

"אה..כן! אתה ביקשת להפסיק את החקירה.." אמר דב בחיוך.

"בזמנו חשבתי שהעניין סגור-שני פרופסורים שספגו מנת חשמל הרסנית וכנראה שמתו..כך חשבתי אז..ולפתע הכל השתנה היו עדויות מכמה אנשים שנתקלו באחד מהפרופסורים...מנהל בנק שהשתגע מן המפגש, מאבטח שספג חבטות ואינו יודע להסביר מי הכה אותו...ועוד כמה עדויות חותכות שהחבר'ה הללו עדיין חיים ובועטים." סיים כשהוא מתנשף מן המאמץ שהשקיע בדיבורו.

"עדה אחת  בשם נורית מספרת שהבחינה באחד מהם יושב על ספסל באחת השדרות...המוזר בדבר הוא שהיא ראתה את אותו אדם מתקוטט עם חבורת חסרי בית...אני מבקש מכם לגשת לשדרה ולחקור...ואני מבקש לשמור על סודיות...אותם פרופסורים עבדו במתקן רגיש, וחסר לנו שייפלו בידי אויבנו." אמר כשהוא מגיש לאלכס ולדב מסמך לעיון.

"הרבה זמן אתה במשטרה?" שאל אלכס בדרכם אל המכונית שחנתה בחנייה.

"עשר שנים!" השיב דב כשהוא נכנס למכונית.

"ולפני זה מה עשית?" שאל שוב אלכס כשהוא נכנס מן הצד השני אל המכונית.

"כל מיני דברים...סוחר סמים...רוצח..." השיב דב בחיוך כשהוא הבחין בהבעת תדהמה על פניו של אלכס הרגיע והוסיף: "כמו כולם בסיירת...ואחר כך מאבטח בשב"כ ומשם התגלגלתי לכאן! שוטר בבגדים אזרחיים במחלקה סודית!" אמר וחייך שוב.

לאחר נסיעה של חמש דקות הגיעו אלכס ודב אל אותה שדרה.

דב בחן את השטח שסביב. בעודם סורקים את השדרה נגשה אליהם לפתע נערה צעירה, היא נעמדה מולם ושאלה: "אתם מהמשטרה?"

"כן השיב אלכס ברשמיות מוגזמת. "מה ידוע לך..." שאל בנימה קשוחה.

"אני סיפרתי לשוטרים שהיו כאן אתמול...היה איזה גבר שהכה את אחד ההומלסים...אחר כך הגיעו חבריו והכו את הגבר הזה...אני נמלטתי מכאן בפחד." אמרה בחשש.

"ומה עשית כאן?" שאל אלכס בקשיחות.

"יצאתי עם הכלבה שלי...היו לה צרכים..." אמרה בביישנות.

"תודה רבה לך!" אמר לעברה אלכס.

"שמחתי לעזור "אמרה הצעירה והתרחקה.

דב ניגש לאחד הספסלים כשהוא גורר את אלכס אחריו.

"מה הסימנים האלה?" שאל אלכס כשהוא מצביע לעבר הסימנים שעל הספסל.

דב מישש באצבעו והריח...:"ריח של עץ חרוך" אמר בבטחה.

"נראה לי שזהו אחד מהפרופסורים שנעלם" אמר כשהוא רוכן ומציץ על הארץ.

"תראה!" אמר לעבר אלכס.."תראה הסימנים מובילים לשם!" הצביע לעבר אחד העצים.

שניהם התקדמו באיטיות סוקרים כל סנטימטר של אדמה.

"יש כאן סימני דם!" אמר לפתע אלכס כשהוא מצביע על הסימנים הכהים שעל הארץ.

"אתה צודק!" השיב דב כשהוא ממשיך להתקדם בעקבות הסימנים.

"גררו כאן מישהו...תסתכל.." המשיך ואמר.

הם המשיכו להתקדם מוצאים את עצמם לפתע מול מבנה הרוס ונטוש, יריעת ניילון חסמה את הפתח.

דב ואלכס שלפו את כלי נשקם מתקרבים באיטיות לעבר הכניסה.