להורי היה ידיד, בונה מצבות במקצועו. הוא גר עם אשתו ובנו בבית קטן מוקף חצר גדולה ומוצלת אשר גבלה בבית הספר היסודי בו למדתי. כאשר הלכו הורי לבקרם, אהבתי להתלוות אליהם והיו לכך שלוש סיבות: הראשונה – אהבתי לשחק בחצר ולעקוב אחרי פעילותם של היצורים הקטנים שרחשו בה, השניה – היה להם אוסף חפצי חן שכלל בובות מארצות שונות, פסלונים ותיבות נגינה מצוירות. הם הרשו לי לגעת ולשחק בכולם, והשלישית – האישה הייתה אופה עוגת קקאו בשכבות, טעימה בצורה מדהימה. עד היום, בכתבי שורות אלה, עומד בפי טעמה המופלא של אותה עוגה!
אבי עמד בראש אגודה לצדקה בשם "עזרה" אשר אחת מפעילויותיה הייתה עריכת לוויה לקשישים ערירים או מעוטי יכולת מחבריה, שנפטרו, והקמת מצבה פשוטה על קברם. ידידו של אבי, ק' שמו, הקים את המצבות הללו במחיר עלות בלבד וזו הייתה תרומתו לצדקה. הוא יכול היה להרשות זאת לעצמו משום שעבודה מעולם לא חסרה לו ומצבו הכלכלי היה איתן.
בביקורינו בביתם היו הגברים משוחחים בענייניהם וגם הנשים מצאו להם נושאים לשיחה. אותי היו מפנקים בפרוסת עוגה וכוס חלב, ולאחר מכן מניחים לי לנפשי. הייתי מסדרת את הבובות כל פעם על פי סדר אחר, מציבה ליד כל אחת פסלון מתאים, שיהיה לה לבן-זוג. אחר כך הייתי פותחת את תיבות הנגינה אחת, אחת ומשמיעה לזוגות את המנגינות המתקתקות. מדי פעם היה ק' עובר, מביט בחיוך במעשי ומלטף בחיבה את ראשי.
היה להם בן, יאיר, מבוגר ממני במספר שנים, שאותו בקושי הכרתי. הוא היה מוכשר מאוד וכבר בגיל צעיר נודע כחוקר מבטיח בתחום המדע. הוא עבד במכון מחקר סודי והוריו היו גאים בו מאוד. חלפו שנים, יאיר נשא אישה ונולד לו בן קטן. אורי הם קראו לו. ק' ואשתו לא ידעו את נפשם מרב אושר.
כאשר היה הבן רק בן עשרה חודשים, קרה האסון. תקלה נוראה קרתה במכון המחקר, פיצוץ, ויאיר מצא בה את מותו. אלפי אנשים באו ללוויה והביטו במבטים ספוגי כאב בהורים, באלמנה הצעירה ובתינוק שהתייתם מאביו. ההורים היו שבורים לחלוטין. אורם כבה.
לאחר השבעה הקדיש ק' את כל זמנו ומרצו להקמת המצבה על קבר בנו. בשלושים, כאשר המונים באו לאזכרה ולגילוי המצבה, נתגלתה מצבה מיוחדת במינה. היה זה גדם עץ שחור שעליו נכתב באותיות כסף:
אבא,
השארת אותי לבד בעולם
ולי טרם מלאה שנה אחת!
אף עין בקהל לא נותרה יבשה כאשר הסיר ק' את הלוט מעל המצבה. האירוע היה לשיחת היום בפי כל.
ק' המשיך לעבוד במסירות במקצועו ומתוקף עבודתו ביקר מדי יום את קבר בנו וטיפח אותו. במטלית נקיה ניגב את האבק מעל המצבה, הביא עציצים פורחים וסידר אותם מסביבה, דאג להשקותם ולגזום בעת הצורך. אשתו, אשר גם לפני כן לא הרבתה לצאת, הסתגרה עכשיו לגמרי בביתה. כל ניסיונותיהן של חברותיה, ואמי בתוכן, להוציאה, ולו לזמן קצר, עלו בתוהו.הכאב והצער היו כה גדולים עד שלא הצליחה למצוא טעם בחייה.
הכלה והנכד, שגרו בסמוך, שמרו עמם על קשר הדוק. הם היו לה במקום הוריה הביולוגיים אשר גרו במושב מרוחק ולא הרבו לבקרה. הם השתדלו לעזור לה כמיטב יכולתם, הן מבחינה כלכלית והן בשמירה על הבן כל אימת שנצרכה לכך. כעבור שנים אחדות עודדו אותה להינשא שוב. היא אכן שיקמה את חייה - נישאה וילדה בן נוסף.
בין ק', הסב, לנכדו אורי, נוצרו קשרים אמיצים. כאשר בגר הנכד, עבר לגור עם סבו שהתאלמן בינתיים. הוא מכר את הבית לקבלן שבנה במקום בית דירות גדול וק' קיבל שלוש דירות. שתיים השכיר ובשלישית בילה את שארית ימיו.
כאשר הכבידה הזקנה את עולה על ק', היה זה אורי שסעד אותו וטיפל בו עד יומו האחרון. את כל רכושו הותיר , כמובן, הסב לנכד.
כל אימת שאני עולה לקברם של הורי ז"ל, עוברת אני ליד המצבה של יאיר והזיכרונות עולים ומציפים אותי מחדש.
