תחייה

תחייה

ואז היו הימים

עייפים מאד.

עייפים מלהתחיל ולהיגמר,

להתחיל ולהיגמר,

כל יום ויום.

ואז היו השמיים

עייפים מאד

עייפים מלהכחיל ולהאדים,

להכחיל ולהאדים,

כל בוקר וכל ערב.

אז גם ראיתי

עצבות גדולה מהרגיל,

בעיניהם של חתולי הרחוב

בירושלים.

וראיתי גלגלי מכוניות

חרושי קמטים

מאורכן של נסיעות

מרובות ימים

ומרובות שמיים.

ואז, רגע לפני

שהימים נעצרו לתמיד

והשמיים נשארו בצד הלילה,

רגע לפני שהקמטים

עצרו את גלגלי המכוניות,

וכל חתולי הרחוב

חישבו את קיצם,

בערב אחרון, של יום אחרון, את הגעת.

הימים מתחלפים בכל יום.

השמיים מחליפים צבעים

מזה ימים רבים.

הגלגלים מסיעים מכוניות רבות.

את מאכילה חתולים רבים,

בעשרות רחובות.

אני אוהב אותך, מאד.

לאשתי ניקול, באהבה