ביום בהיר אחד-חלק 14.

משפטו של פרופסור גדי רייזמן נערך בדלתיים סגורות ובהרכב של שלושה שופטים-בגין הסודיות הגבוהה הופקדו שני שומרים חסונים על דלת אולם המשפט, למקרה שאיזה עיתונאי יחליט להיכנס, או אדם לא קרוא.

פרופסור רייזמן היה ישוב אזוק ברגליו ובידיו, לצידו עמד שוטר חמור סבר.

שערו הלבן היה פרוע,עיניו טרוטות והוא מלמל מילים לא מובנות.

לאחר ההפסקה חזרו שלושת השופטים כשהם מחליטים פה אחד, אשם!

פרופסור רייזמן נשפט למאסר עולם ותאו יהיה מבודד מהאחרים מתאמי ביטחון כך הוחלט.

השוטר שלצידו ושני האחרים ליוו אותו לעבר ה"זינזנה" שחנתה בחניית בית המשפט.

פניו של הפרופסור היו אטומים, ונראה היה שהוא אדיש למתרחש סביבו.

לפתע פצה את פיו ואמר: "שכחתי את מעילי באולם...שלושת השוטרים עמדו וצחקו למראהו, ואיך שהוא פוסע בכבדות.

גדי נכנס לבית המשפט ונעמד ליד הפתח כשהוא מציץ לעבר השוטרים ששמרו עליו, אלה התקדמו לעבר עמדת השמירה והחלו לשוחח עם השומר. הוא ניצל את אותו הרגע השיל מעליו את אזיקי הרגליים והידיים בסיכת ראש שמצא בתא המעצר ובריצה הגיע אל ה"זינזנה" החונה ליד החומה,הוא עלה לגגה ומשם ניתר לעבר החופש.

שלושת השוטרים חיכו וחיכו ולפתע התגנבה אליהם ההרגשה שמשהו לא בסדר, מיד רצו לעבר פתח בית המשפט כשהם סורקים את כל החדרים שבמבנה ללא הועיל.

אחד השוטרים אחז במכשיר הקשר והודיע למפקדו שפרופסור גדי רייזמן נמלט.

חלפו דקות אחדות וכל העיר התעוררה לחיים, הרחובות היו מלאים בשוטרים שפטרלו בגינות ובין הבתים.

כשהערב ירד החיפושים המשיכו בעזרת מסוקים שהאירו את הלילה בפנסיהם.

תמונתו הייתה דבוקה לכל עמוד ולכל חלון ראווה בעיר, "אנס מסוכן נמלט" נכתב תחת תמונתו באותיות גדולות.

פאניקה אחזה בכל התושבים, אמאות דאגו לילדיהן וליוו אותן לכל מקום, בשעה שמונה בערב הסתגרו האנשים בבתיהם, שומרים על גוזליהן.

בוטלו חופשות של השוטרים וכולם כאיש אחד עמלו בחיפושם אחרי פרופסור רייזמן שצפה מרחוק במחפשים, לועג למאמציהם חסרי התועלת.

הוא פרץ למכונית חונה, מנצל את ידיעותיו האלקטרוניות , מתיישב בבטחה על כיסא הנהג כשיעד נסיעתו הוא אותו כור ששם עבד."הפעם לא יצליחו לעצור בעדי..." צחקק כשהבעה מטורפת על פניו.

מרחק מה מן הכור נטש את המכונית כשהוא שם פעמיו אל עבר המחסום שבכניסה.

"מה קורה פרופסור?" שאל אחד מהמאבטחים החמושים שבכניסה.

"הכל בסדר! מה שלום האישה?" שאל גדי בחיוך.

"ברוך השם!" ענה המאבטח כשהוא מרים את המחסום ומאפשר לו להיכנס ללא בעיות.

גדי התקרב אל הכניסה הראשית שהייתה אלקטרונית ודרשה כרטיס מגנטי מסווג בכדי להיפתח.

הוא לחץ באצבעותיו על כמה כפתורים ואז נשמעה קריאה מאחוריו." גדי מה אתה עושה פה?" היה זה פרופסור משה הראל.

גדי התבלבל לפתע והחל לגמגם:"אני...אנ..י " משה הביט בו בכעס ולחץ על המתג האדום שלצד הדלת.

צופרים החלו להישמע ברחבי אותו מתקן. כמה מאבטחים הופיעו מאחורי גדי כשהם מפילים אותו על הארץ. אחד מהם הוציא זוג אזיקים וכבל אותו בידיו אל אחד העצים שעמדו בסמוך.

"אתה תצטער על כך!" איים גדי לעברו של משה.

מיד הגיעו שוטרים ונשאו אותו כלאחר כבוד אל ניידת המשטרה שחנתה בסמוך.