זה קרוב מרחוק

עלמה לא הפסיקה לדבר וללא סימני פיסוק, לבד ממילה אחרונה בכל פסקה. מילאה את כל שברי הזמן הריקים בנושאי אנציקלופדיה תמוהים, כאלה שמעולם לא הזדמנו בשיחותיי במשך 50 שנות קיומי . קל וחומר נוכח מקצועי זה המפגיש אותי עם דמויות יקרות המציאות, נפשות שכוחות אל. "זה נורא להיות יליד דצמבר זה עיתוי חמור להיוולד בו פשע הורי לתכנן לידה כזו מחקרים מדעיים הוכיחו שיש תנודת חלקיקים באוויר המשפיעים על מצב רוחם של ילידי חודשי החורף הם נולדים לתוך חמצן עצוב כזה מין אווירה פצועה ואז זה משפיע זה משפיע כל החיים את יודעת תאריך לידה אתה תקוע עם אותו סידור ספרות כל החיים איזו אחריות זאת להיות, אלוהים." מבוהלת מפרצופי בני האדם, לא העזה להפנות אליי את מבטה, כמו היו עיניה ערווה.

את נאומיה השבועיים, העבירה לי מכַּנסת את מיטב אישוניה, על עץ האורן השקט, זה המתגנב מחלון העץ העורפי. שקועה בסונטת הציפורים, מלחינה את צעקותיהן על אצבעותיה, מתדפקות, על מושבי הספה, תוך חיקוי מחונן של קלידי פסנתר.

גם את רגעי השתיקה היא איישה בפזמונים שחור לבן, 'את תלכי בשדה', שיננו שיניה את ארכיון השירים של לאה גולדברג ,זה האחרון היה להמנון מוקלט על מיתרי הקול שלה.  "איך ישנת אתמול בלילה, שוחחת עם ההורים?"

"אה כן היה לילה נפלא עמוס בשיחות מרתקות שאלתי את ההורים מתי הם חושבים לחזור? כי זה נורא קשה לשלם את החשבונות לבד ולעשות כביסות ולהוציא את ריקה מהגן ולהאכיל אותה ולשוחח עם הגננות ולחבק אותה בלילה כשהיא מתעוררת מחלומות, רעים". עסוקה בלהקת הדרורים שמאחורי. זוג ציפורים מתנשק, הפסיקה מיקה את שיחתנו. " כמה מאושרים בני האדם שלא הצליחו להקהות את האוזניים והרגש שעוד לא חלוד למראה הסצנות הצנועות הזריזות שמחייבות ססמוגרף בעיניים לאור כל השוטים הארוכים של משחק הכסאות הבלתי נסבל  בין חיים והחבר שלו הזה נו מה שמו? זה זה שתמיד מלווה בשושבינות של דם פרצוף חסכוני וקבס ברחם נו כן כן כן אני רואה אותו מנפנף לי שלום על הלשון שלך

 מוות הו כן, מוות.

אסור היה לי להפסיק את דיבוריה. נותרו עוד 7 דק' לפגישתנו, אך היא ביכרה דו-שיח זיאולוגי, על שירת הנחשים. "פעם שמעת ציפור צוחקת? או נחש?

כן קשה לשמוע את קולות הנחשים מגיל צעיר לפני הטיולים השנתיים אחד מתפקידי החובש היו כשהוא הציג עצמו לפנינו לטפל בנו בהקדם המיידי ואם חלילה יכיש בנו נחש ושנזהר מאוד אם פוגשים נחש לא להציק לו ושאולי הוא עד יחלוף על פנינו תמיד הילדים היו שואלים אם אפשר למות מזה אז הוא היה עונה בתשובות הפוליטיות שלו תלוי מתי המסוק או האמבולנס מגיעים מרגע ההתראה אם הנחש ארסי או לא מה סוג הדם שלו מה מזג האוויר ומה הקוטר של הפצע שאלתי אותם אם הם קרובים והם אמרו שקרוב זה לא מושג, גיאוגרפי."